Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 69

חיישנים עליה — לכן אחי, גס נזה אחוזו וגם מזה בל תניחו ׳דכס, על נינתכם אל תשענו, למדו אח נניכס להועיל נחכמה וננינה ואחרי כן נדרן ארץ, ויק אז עוג לכם ולנניכם אחריכם עד קן הימים! (ההמשך נממנרח הנאה אי״ה.). מענה. Entgegnung Schreiben von T H. Mondschein. (המשך ממחנרח י״ד וי״ס.) זה קורא שם ספרו מעין החכמה וזה אולר דעת ולא יכילו מר מדלי מחכמות הרמות . עושים ספרים הרנה אין קן, אשר קורות ניחם נשענים עליהם, וישכנו ננשתם כי אין קונה ואין דורש ומנקש להם. — עליהם לא יתיו לתרופה, ינולו ימיו למאוס נישס. ועש יאכלם, גם פרי לא יעשו להיות אוכל למו. וחי' כ׳ יסתרו נארן למכרם אן> ארוסה אחת לא ינחן להם נכל קנינם, לממן מיתה נפשם נגללם, נקפם וזהנם לריק כלו, אזל כסן> מכיסם ושלוחיהס שנו עם ספריהם חפו׳ ראש כי «חיר לא לקחו נעדם. אן> לוחות השנת לא יתנו תמורתם, כי מה הודיעו ללא מכמה? י כמה רחוקים דנריהם מדרן האמת - (כ״א) יש הוכח יוכיח כי המן הלן לשיעת הראנ״ד. יאשר אמר אחשורוש כחנו על היהודים כעוג נעיניכס ושינה דחו. הלן לשיעת מתנא שאמר המניא גע ציין שיאמר נפני נכחג ונפני נחתם, כי נדמה ספר כרותה יכלת ונחרצה לספר כריתות, ונפעם הראשון אמר רק כחנו ולא חתמו. ונאגרת השני נאמר כחנו על היהודים וחתמו על היהודים לכן קיימו דנריו, כי נכתג ונחתם היה ננונעח המלן ודוק. — ואן נזה מקרה אחד לספריהם כמקרה ספרים יקרי ערן שיצאו פעמים לאור עולם נמת ׳נוקשו מדורשיהס, ונעליהם נדרשים לאשר שאלו — ני גס המה יצאו פעמים רנות לאור, נעת יוקיעו אותם לעיני השמש, למען לא יאכלם עש, וחולעתם תמות. — ואשר כתג (כוכני יצחק נדנרי הנ״ל) נדני חליפות הנגדים כי ים אחו ראיות גדנרי איסור לנישח הנגדים כאזרחי האין מעמיס זולחינו (המעעיס המה האיסיים איקר על נפשינו נש"ס ופוסקים? מי לא ידע נכל אלה? אולם רבים המה אשר שגו (כ״א) זה דנרי המשכיל לתזכיר שהמת רק תואנה מנקשיס ימצאו מדורות נדנרי אחד וישלכו נמו זמורות זר וימתקו. — משנתם אינה נקית כסולת, רק כל תמרנה לשלפל נזרות לעיל פולא נקופא דמחטא הרי זה משונח. וזח נקרא אצלם חילוק או חידוד. ונצדק נזה.לעג לתם המכס יצחק ערעער נמחנרח הצופה שמניא דנרי אחד שנמצא לומד ממאמר גר שנתגייר כקנון שנולד דמי סניה חדשה שגיירת שנתגיירה ני!וליה חוזרי!. ושאסור לשמש עם אשתו מעונית שמא •לדה ננטנה ויהי' נא על אשה ינחה — כה משנתם מנולנלח. ועליהם אמרתי דנרי נעל מו״ת נתקדמח ספרו, עד שאתה דורש נדנרים שאין נהם חפן לשומעם דרוש נסו״ה. וזה מרי נעל תולדות אדם: "סון! דנר זאת חקרנוהו וכן הוא, כי האיש אשר אינו אוהנ שכל הפשוט והישר, ויש לו לנ חרון הוא דוחק סנרוח נשמועח התלמוד אשי לא עלה על דעת נעל השמועה מעולם,. ופותר גמקראות פתרונים לא לאלהים חמה". — ושם נספר חולדות אדם דן! י״נ ז״ל: "אנל איש העוסק נחורת לעשות ממנת קירדס ח״ו ולהתגדל נעיני הנריוח, ונעלם ממנו כנוי האמת ואורו הגדול, כשמעמיק יחלכוח התורה, יחשונ כי דנר גדול הוא עושת כשיגיד דניים שנונים להשמעת אוזן, ״’ל’ פנוח אס מכוין להלכה. אס אין פותר נמקראוח פתרונים לא לאלהים תמה.— יוחק סנרוח נשמועוח התלמוד אשר לא עלו על דעת נעל השמועה מעולם. — ואלה שיניים כאש יוקדת הם נלג רנותינו הישרים, כי שומעי מדודי הרכנוסיו מהללים ייינשא׳ם אותו. והאמת מרחוק תעמוד. — וכשהחכס פוחח פיו ומגיד לתם האמת ישסיון תכתונ ההוא, או נשמועת התלמוד ההוא, יניעו יראו נו, ויאמרו מת זה הלא ששיטות אתת דוני". — (שכסו או לא שמעו מת שהוא רגיל על לשין ספרדיים חשלמיס: ״כל שהיא פשוטה אינה עקומה* .)