Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 68

— 68 — לנוס נסו ולריק ׳גטו, ואפונה אם גם עסה יובלו להפיק וממס הטוב — וזאס סורח הניס הכנעה נמיר גדולה לאלהיס. — לניס הסכמה , ננסה ניסה על גפי מרימי קרה , (סהעאנוער) *) הלבה׳ להרג׳“ מעט מעמל היום, ושמססי לכאוס שם לנים מנני עמי, ונהובס לא מעט מיושבי העמק **) גיל מלאה נראוס׳ כי גס המה לאט לאט על סולם החכמה •עלו נמעלוה, נ׳ אוח נאמן הוא, כי לב רגש לממדס היופי נקרנם דופק. וכל איש סננו ד׳ נדעח ונהשכל יחן טדו להצדיקנ׳ כי שם היכל החכמה הנהו! שם מעשה הצדקה , מסכח הרשעה ולאפי הסכמה לפני עינינו ׳ענרון, עינינו סחוינה המון חמורוח אשר נרגע הראפי! חסמי שערח בשרינו, ולעס קן ירח נ וישמח לנינו לראוס אין הצדקה לעולם חעמיי ולעד חכו[, ועד ארגיעה לשון שקל הרשעה, והיא חענוש אס עצמה, ונול כלה הלפע לרעהו בו ישול — כ׳ גמול •דיו יעשה לו! יאמר איש לאחיו, ובל העם ישמעו ויירא' וילמדו לנום מהרשעה באשר ינוס איש מפני ואני עלב ודוג שכול, והציקה חסן שני טוב לעושיה ולנוטריה ולגומלי חסד עם אחיהם ויענו•- אמרו צדיק בי טוב בי פלי מעלליהם יאכלו; ושמה כספר נגולו לפניהם הטוב והרע הנעשה נחבל ארצה, וכממוח וראי מוצק הנהו לכל מעשה אנוש וחסנולוחיו; ושם יראה איש ובלבנו יבין אס מגיא נגד אחיו ויחשוש אחרי אלמו לשוב מדרך עקלחון לדין הטוב והישר, ורוח מנינחי יעיד לו כי עיני ד' משוטטוח נאלז וישפוט אח כל לפי מעלליו ואם יםסל איש נמעחלים יראנו לגמול עונו או לענשו כמשפט, ומי שקרא אח דנר׳ המלין טין[על איבער די" ©ויביהנע ינץ כי נצדק שפטח׳. אח בניהם אשר כנעיעים כשחיל׳ חמד ישגשגו ׳קחו נעח הגיעם לשנים או שלח עשר שנה לחנכם למעמד וקנין, ואף אם אין מגמח׳ לחח דופי נמו טנור זה, כי א® להיפן מדה טונה ומשונחח היא, כ׳ לא נשגעון כאחינו אנשי ארן גאליציען ינהגו אח בניהם לחחו למלמד אשר לא ידע נין ימינו לשמאלו ונחוהו לא דרך ובמחשכים ילל עד הגיעו לעס דודים, היא שנח חמש עשרה או גם שנחים ימים אחרי יום סחונח לנו, עיי שלמו ימי ארומחס אשר נחנו לגני פולין מפחנג אנוסם, והם יחלקו למי הנדוניא ויאמרו: טסה העח להוריי המשא מעל שכמינו, לך ופרנם אח עצמן, והצעיר הלזה ימוד אס העיר לארכה וליחנה, כי "לא לטנור למרחקים לשלוח לחמו על פג׳ מים כ׳ לא נעה באלה, בי לא נא עד הנה מקיר ניח הורס ו וחוצה ולא ידע אנום זולחי הולכי ניח הכנעה, מרסן וחשליך, ולא ימצא דני למלאוח די מחסורו עד הצריי נקוב, ואז שלח ישלח אח אשחו עם בניה וחשב לניס אביה כנעוריה, והוא גם חיי* ילך לאביו — לא באלה חלק ׳ושני העיר שידובר נה, בעלומיו ׳קחו אח הנער למעייי למען ידע פנוס ימין ושמאל ויה׳ לו משען לחם — ואולי לענה הזאח הם לריי נגידים ועשירים.- אולם אף אם טוב ונכון הדני לעעוק נמעחל ולחנן גם אח הבנים אשר סנן ד׳ נם לזה, במאמר מז״ל אהוב אח המלאכה, וכל מ׳ שאינו מלמד נגי אומנוח ***) וכוי, נבל זאח לא נאוה לקמח אח הנעל למלאכה נערם ידע מאים נרע ובחור בטוב, בטרם הנין דרכי החכמה וקורוח החבל והטבע והיהודים וכל העמים *) לנים טעו (?י?) ואמרו כ• השם הזה נגזר מנחי חיטלאוח הנזכרים בינרי חז"^ נמס' ע״ז ונמקומוח אסרוח לגנאי, ונאמח בל איש משכיל ידע ויבין כ׳ ברחוק מזים ממערב בן לחוק שם זה מזה, כי אלה הנזכרים נחלמוי הונסו על משחקי הנל לעיי! רוח והחול אשל אין נפש משכיל נוחה נמו במו שנמצא נמ״א, גס לרומים חיו חיי" השם הזה נחי צחוק לחיוח עולפוח ולאנשים לקוחים למוח ומטים להרג, ונאדי״י מצינו ם' ב״א: ובמושב לצים לא ישב, אלו חיטראוח של לצים שנהם דנין דיני נשפים להמיח — ואין פה המקום להכביר «לין; אולם טהעאטעל אשל ידובר מנו פה "ל אדני המועל נועדו אשיוחיו, ואמח וצדק במעטה מליצה מגמח שחקו. **) ונזאס נבדלו להלל חושבי העיר הזאח מאחינו הנשאלים בגאליציען, אשר לי" ינר כזה לחטאח עון ומל׳ יחשב, וכמין ואפיקורס ינדו אח המהלכים האלה , ואסיג" אם חלק הרביעי מעיר לנח׳ עם לנונ ישימו כף רגלם על עף ניח החכמה הלזה " ורק פה מצאח׳ ראיס׳ ב׳ גם מעוברי החסידה נסרי העחופף שם. — ***) אומנוח היא לדעח הח״ק בקדושין דף לי ’ייעח המעחר, ונמלח מלאכה אלים" יכ״ע גם מעמר נכללה .