Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 56

56 להנמ״ע; אץ• השחיקה.כהודאה נבל ענין, כ׳ אצל רונמינו לפעמים מדשתק ארחו® «לחח, ומדשחק הכהן הוא אוח ומושח על בעתו על אשל באחי להרהר אחר דנייי׳ ואנכי לא רציה׳ למדוד לו במדחו ולעצור ג״כ הכעס נקרני, או לשפוך רוחי ולכחוג עליו מרורוח , בי קיימח׳ ננפש׳ מה שנ״ל נניאול דנל' חכמינו שנח ל״ב אמר י"’ משמי׳ דלג נקשו חכמים לגנוז ספר קהלח מפני שדנריו סוחרי! זא״ז וכוי ומאי דנייי סוהרץ,.כחינ עוג כעס משחוק וכחיג לשמוק אמרח׳ מהולל, ופירש"׳ משונח, ונתק® נ!ה כל המבארים ועי נמהלש״א ח״ל יש לעיין מי הכריחם לומר על מהולל שהוא לשו! הלול ושבח, אימא שהוא מל׳ הוללוח וערבוב ושעוח ולא הוי סחלץ קראי ׳עו״ש שדחק׳ ואני אוסיף להקשות דאם פירשו ז״ל מהולל משובח א״כ למה רמי קראי מסוף קהלי, כ' ז' להפ' כ׳ נ' יותר הוי לה ו להניא הסתירה מהם' נהק' נ' נעצמו שסותר שם נחון כ״ד, שברישא משבח אח השמוק ואמר ולשחוק אמרח• מהולל, ומסיים ולשמחה מה זי עושה, וכי יש לך סתירת דברים •והר מזו שמקלס השחוק ומגנה אח השממה, ול«ה הניא ממרחק לחמו ללחום על סחירה, הלא דבר הוא V ע״כ נ״ל שגס מז״ל פירשו מהולל מל׳ שגעון והוללות ושלמה כיון נזה לגנוח השחוק , רק הפסוק עוג כעס משחית כי ברוע פנים ייעב לב, אשר דחקו המבארים בפירושו, פירשו חז״ל ככה, בי יינ האנשים כאשר יכעיסו ישתנה מראה פניהם מכעסס ויאכלו ויכלו א״ע מכעסם, וכעם כזה איננו עוג ויפה, כי לא לנד שיפסיד לעצמו, אלא שגם שונאו ישמח ויגיל עי כעסו, כי הנהו רואה נזה שקילע למערה לחדרי לבנו להניא רקב עצמות נקנאחי מכעסו, והוא נזה כמסייע לשונאו להיעיב לבנו ולשמוח עליו, וע״כ א״ש שס ז׳ אל תנהל ברוחך לבעיס כי כעס בחיק כסילים ינוח , שהכעס שב רק להכועס וינוס נמית' לכלותו ולהאנידו, וע"כ כעס כזה הוא מדת כסילים , אנל לא כן מדת החכם שגם אש יכעיס לא יכעיס להרע לעצמו, רק כעסי יהיה מעורב בשחוק וילעג ויבזה את שונאי על מחשבתו הרעה שאין נכחו להוציא אל השועל וכדברי ישעי׳ ל״ז נזה לך לעגה P אחריך ראש הניעה נח ירושלים, ובכעס כזה ירויס שתים הא' שלא יפסיד לעצמו וגם לא •יעיב בכעסו לב חנירו, וזהו: עוב כעס משחוק, שהכעס יהיה משחוק שישסית על שונאו, וכעס כזה עוג, כי ברוע פנים •יעב לב, כי הכעס שהוא ברוע פנים ’יעג לב חנירו השונאו ויתורגס: (פארליגןישעל יוי!ט דער לאלן, דער ןא5עןן נין בננקונדעט ן ד ע ן ביית סעלצעללטע^ אצגעדכטע, על1לייע0''יעל דע° געגצערט ־עלן, ולפ״ז עולה יפה הסתירה, כתיב לשחוק אמרת• מהולל, ולא מינ השחוק נב״מ ונכ״ז כי שגעון והוללות אין נכחם להיטיב בכל עת, וכתיב טוב כפם משחוק , הרי לך שיש עת וזמן שטוב נמו השחוק, והוא נחכעס. ואגב שאנו מבארי! דברי הגניזה, נבאר גם, מאמרם שבח שם ■י ואף ספר משלי נקשו לגנוז וכוי ומאי דבליו סותרין כתיב אל חען ונו׳ וכתיב ענת וכו׳ ל״ק הא נד״ם׳ ופירש"• נד״ח מותר לענות כאולתו, והא במיל׳ דעלמא ב׳ הא דההוא דאתי לק»’ דרבי א״ל אשתך אשת• ובניך בני א״ל רצונך שתשתה כיס של יין שתה ופקע, והמאייי הלז אומר דרשוני כי נאחד משח• אלה אנו מוכרחים להטעים דברי שלמה, או שנאייי שניכלתנו לרפאות נדברים את השוטה וע"כ אמר עצת וכו׳, א״כ למה אסר לנו לרפא'6 אותו גס נמילי דעלמא, הלא כתיב ורפא ירפא? ע' דרשת חכמינו ע״ז, או שנ)" אומרים בדברים לא ’יסר נער ושועה וע״ב אל תען וכי׳, וא״כ ק״ו הוא בל"6 לבלה־ ענותו כ• הדברים עמוקים וכ״ש נמ״א דפקר טפי כך היה להם לומר נד״ת יק חען ששטטה טפי גס אסור להתרפאות נד״ח. ושנית כי הסעי' מההוא דאתי לקויי דרבי וכו' הוא מעשת לסחור כ׳ שם היה נמלי דעלמא וההוא גברא היה לן ובליעה וע"כ לא משך רבי ידו מענות אותו בתלמוד שמביא לידי מעשה השתי׳ ופקע, וע״ג נ״ל בנאוריס נדרך הלצה, כי ידוע מאמרם מ׳ יום קודם יצירת הולד מכרי,׳! עלי' וכו׳ ואילו צדיק ורשע ל״ק, וע״כ •שה סלקו חכמינו ואמרו נמל• דעלמא אסור לעני6 כי מי יבוא אחרי המלך שגזר ועשהו טיפש וכסיל אשר מוקדש מרחם הנהי לזה? וע״ג חוב הוא על שוטה כזה אס הוא י״ש להיות נשאר בשטותו כפי הגזירה, וגס על החכיי6 חל הלאו דלא תסור, וכ״ז ניחא נמלי דעלמא וע״ז נאמר אל תען ונו', אבל הנם’ג נד״ת והוא המגלה פנים שלא כהלכה ואומר על ימין שמאל, שועה כזה נקרא נלשינ6 רשע ועל כזה לא נגזר אומר, והוא מוסיף נזה משטוח עצמו והוא יוכל להתרפא'6, עליו אמרו ז״ל ענה וכו', ולפ״ז נתיישב גם הקושי' הב׳, כי לפי חלוקת חכמינו יי6 שהוסיף השועה מנחירת עצמו החוב עלינו לענות לו, כי זאת לא היתה נהגזרה, מ«66 היכולת בידינו גם בהשוטה נמל• דעלמא להפריד ולחלוק נין שועה לשוטה, הא'