Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 57

57 הוא עושה מובמו והוא שוטה ככל הפועים דעלמא לנל לגרוע ולבל הוסיף והוא כאולסו אשר נגזרה עליו, לזה אל הטן, כי הוא השוטה מטעם הנזירה, אגל שוטה שיצא מגדר נל השוטים בעזוס וחוצפא יסירה והוא «וסיף שטוח אשר לא נכלל נהגזירה (כי לא נוכל לומר סנזירס שמים היא על כל שוטה נפרט לאמר שוטה זה יהיה כזנב הלטאה — וזה כזנב הראם) כי חכמינו אמרו נקסס: חכם או טיפש ולא נסנו דנריהם לשיעורי! וא׳׳כ נע״כ מוכרחץ אנו לומר ששיעור שוה לכל השוטים , וא״כ מי הרשה לזה לצאח מגדר וגבול השוטה? וע״כ לשוטה כזה היוסר בשיעורו בעזוח וחוצפא החוב עלינו לנננוסו ולהפקידו לגבולו, ואם אי אפשר בטוב הרשוס בידינו לנוא עליו ביד חזקה והנא להרגן ובו', בי מהשוטה לפי הנזירה לא נירא ולא נפסוד כי מאסו לא חצא הרעוח , אבל השוטה מדעח עצמו ובבחירה, זה יוכל להזיק ולהפחיד, וכההוא יאסא לקמי' דרבי וכוי והסויה אמרה וגערח הרע מקרבן, וע״ב ענה רני לו ונסן לו שוק ושהה ופקע < ועולה יפה ראייחס מהמעשה דרבי שנשמע משם שיש מלוק משוטה לשוטה, וע"כ גס נד״ה ענה וכוי, אל המות. " ביום חלומי וחליי עלי גברה אמר הי נואש ודי ברוב רחמיו הצילני מרדסשסה יה־ שמו מגורן עד נצח ועד! Von Moscö L. Landau. בארא-M my הויך,צף אכזרי ׳ ת^נה ויל שעלW תספור כל לדתם?י סןחרי לך,סין לי זק.רץ להשקני כ־ום רעל. ן - ד־!• " ננ^שי תקזכע?דת ך,יא סד, שיודעת שם בשאול תושת "ועינה אך דומעת.?יפי היוךה הטבע לי.מיני $מי{די׳ ך,ה! מתחת ל?כע אותי סביב תקיפנה יפביף לי.נחמד אתענ?ד, עמו ירוד. 3ינ’ות לך,ךריס ש^ה בין איקה ופחד. בדמי ובשחרות ימי פד, עלי התבל דית מו-ר,?עימד, 2Y?מעון האבל נפשי תשכון דר^זה פד יפעת החמד, פד ציבאות .?שף קם ב?וד, שמ'ה בלחות לחומי רשף פד אתר1ע2 בך5ר עטו אלבה אשיח שם בירכתי ל!בר בו!ד אישן אנוח פד ערש רעננה זעליך לי אשבח עלי משכב בתנובה לי דוזיונות ערבו. תוך השבת ע;נרי?זם אשכב למעצבה אף תומנה ורמה .יציעו את משבבי.