Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 55

55! ינלמד מענינו, וא״ב נע״ב על׳גו לומר כל דנר שהיה נכלל ויצא «ן הכלל ונסן לו , ®pip נפ״ע יצא לדו; נדנר החדש , והתכוון בזה להורוח שחוג ויפה הוא לחכם המחריש | יי יפה היא לו , והיא דאייה נוצחה לדברי ד״ח. י ואשר מפ׳ן בעובו לדעת דעה׳ אס להדפים נם הדברים האלה ועוד כחנה וכוי, ייני אשאיר זאת ברשות מעכ״ח, כ׳ יראתי פן אפול למשא לו, ותפתח מרובה לא מפסח, ואם בי כוונתי הראשונה היתה להוציא גס זאת , למען הסיר מעני לזוח ששתים י ןלא ׳חשדני הקורא לאיש ריב ומדון, ואם כ׳ נפלא ממני הרנה מדבריו יאמרו למה לא הלכת אל הכהן לדרוש ולבקש חורה מפיהו, ובזה רחצתי בנקיון נפשי והודעתי לזקורא בי נאת׳ אליו להתוודות ולהודיע לו קוצר ידיעתי ובקשתי ממנו להורות לי זייד, והוא דחה אוחי נאמת הבונים, ואם יאמר הרב הכהן: הלא בנר הראיתי לן הדרן "בספרי הגדול" וידוע לך •דרשת חכמינו על הפי הנ״ל: ימין ושמאל, אןז אם יאמרו לן על ימין שהוא שמאל וכוי, אני אומר לן שיפה דרשו סז״ל כי שתי תורות!הנו בסיני: שנכתב ושנ״עש, ולולי שנ״עש לא היה לנו גם שנכתב כי לא יכולנו י לעמוד בה לנדה, ולמשל שבת, לולא שהיה בקבלה וחי נהם ולא שימוח בהם, לא היינו רשאים לחלל שנח גם לפקוח גפש, ועת היינו עושים בב,א האויב בשבח לא I היה נשאר משונאיהם של ישראל רושם,. וע״ב יפה אמרו: א!) אם יאמרו לך על ימין I ®היא שמאל , אבל הרב הכהן שערן ופתר מלין הללו על עצמו (ונז״הז) נועה נזה כ׳ המאמר הלז לא נאמר רק על הזמן שהיו הקבלה והמסורה איש מפי איש והוא עד ימי הלל ושמאי ועוד חיה נשנה ההלכה בלי מחלוקת וע״ב היה החוב על כל איש שלא יסור «! הדבר אשר יורוך הכהן או השופע ועובר על הלאו דלא תסור, כי התורה שנע״ם , נתנה ג"כ מסיני, אבל משרבו תלמידי הלל ושמאי ונחרבו המחלוקות , גזרו לילן אסרי | הרוב מהפסוק אחרי רבים להעוח וכשנמנו ורבו נ״ש על ג״ה גזרו י״ח דבר, אן> שהיה | קשה היום ההוא לישראל כיום שנעשה נו העגל, ואן) שהלל היה הנשיא נימים ההם, 5יי לן שגם נימי נ״ש ונ״ח לא היו שומעין א!) להנדול שבהם ולהנשיא שבהם רק היו הולכין אחרי הרוב שוני ההלכות, ואס בררנו נזה ויש לברר עוד יותר , רק אין אנו לייכין כי הדברים ברורים ופשועיס, שמימי נ״ש ונ״ה סר הלאו דלא תסור מן הכהן 'משופע, על אמת כ״וב שסי הלאו הזה מזמן שהותרו הפרושים דברים שנע״ש לאמר ן ינתב ודרשו הפי עת לעשות לד' הפרו תורתן, ר״נ הפרו חורתן עת לעשות לד׳ ופי׳ ממאמר כי לא יקרא מעתה תורתך והוא לשמוע להשופע או אפילו להרוג אס יהיה :!נד דבר משנה , רק יהיה נקרא סורח ד' ולא יוכלו מעתה לנעו׳ן הסיין) בנ״המ (כאשר | משו ב״ש) כי נאמר לו אי זיינא עלן ספרן כאן ונייזי ספר ונחז׳ וזהו לעשות לדי, . למשות מהתורה שנע״ש לד' שיה•׳ נקרא תורת ד', ועי״ז נתבונן ג״כ מאמרם חגיגה י״ו נ' מ״ד שפתי כהן ישמרו דעת כי מלאך ד׳ צבאות הוא, אם דומה הרב למלאן מורה יבקשו ואם לאו אל יבקשו, חיינו אס דומה הרב למלאך כנימי מלאכי שנא' נ' י' הפסוק הלז ובימיו היה דומה הרב או תכהן למלאן ד' כי שנח ההלכה במלאכות ד׳ 5‘וס שנתנה מסיני כי היחה שנויה נימים ההם בלי מחלוקת והמסורה היסה טהורה 'יקיח וע״כ יבקש חורה מפיהו — פיהו דייק א, ולא תסור מאשר יאמר פיהו, ואם לאי אל יבקש חורה מפיהו, כי לא מפיו אנו■מיין, רק כפי אשר ■ורו הרוב, או כפי, בינואר נהמשנה < וכן הפירוש נאמרס שנת ק״א סוכה ל״ט ניצה ל״ח משת ששיר קאמרת, כשהיה אומר אמורא או תנא אחרי סתימת המשנה דבר הלכה נסתם ולא לנו עעמויהיו אומרים לו: משה, היינו וכי סבור אתה להיות כמשה לאמר כמפי מננירה נסתם , שפיר קאמרית , פרש וברר עעמך שלא יהיה דבר הסותר מאמרך. ונזה נתפרש נ״כ מאמרם שם חגיגה אשכח’׳ רבה נר שילא לאליהו וכוי מפומי יי"מ לא קאמר משום דגמר מפומי' דאחר א״ל אמאי ר״מ רמון מצא תוכו אכל קליפתו ’יק, שלא למד מפווד׳ דאחר רק מה שבתון הרמון, והן ההלכות שאין נחם מחלוקת, , יי דרש הפי ולבן תשיח לדעתי, לדעתם לא נאמר אלא לדעתי היינו רק למה שנתנה PJ I!’ והיא קבלה טהורה, ולא לדעתם מה שתלו נשקול הדעה או שנשנה במחלוקת ■ ’’ נזה אין אנו מיין מפיהן ובאמור, ונזה ניחא מה שא״ל: השתא קאמר מאיר בני "’«י, כי אחר שאמר ששת לנו לדעתי והוא תלמידי והתלמידים נקראים נכל מקום וע"כ קרא אוחו בשם בני. ע"כ גס אני אויזר לחרב הכהן נעל הערך מלין i "מיז וכי סבור אתה להיות כמשה, שפיר קאמרית, ברר טעמך והשב לשואלן ׳,־, , ומחחלה עלה על דעתי לומר שתיקה כהודאה דמי ומדשתק הודה ג' על דברי, שוב ראיתי שעל שתיקה כזו יפה העיר הרב מהר״י וו״קע בהקדמתו 4