Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 54

54 להלאות מתיו עמנו כן יגמול ויזכה להעתיק ספלים לנים כמוחם. — גם הנוספים אשל לו נפילוש׳ המקראות אשל קלא שמם נישלאל נשם: מען יל, לא מן השם הוא זה, כי ינל׳ תולה הללו עשילה במקום זו, ויזל מיס מיליו שמהן תצא תולה! והיי לך מה שהוצאתי מינליו היל,ליס נחוה״ל צי תכ״י נפילוש המקרא משלי ׳"ז גס אייל מחליש וכי' יעו״ש, והאיל 7׳ את עיני ע׳״ז להנ׳ן מאמל ה׳לושלמ׳ פתחים ס״ט חני ל״ס יפת שתיקת לחכמים ק״ו לעפשים ואף שלמה אמל גס אויל מחליש סכם ימשנ ואצ״ל חכם מחליש, וכנל נחקשו ותמהו על המאמל הלז מהלי״ן סנינ והנ״ל ונחקימש הא״מ כי הקיפא תותל להלישא שנחחלה הניח שהשתיקה צויקת ׳ותל געפשיס ולנת^ מקיים: ואצ״ל חכם מחליש, שמולה ההיפך ׳עו״ש מה שיחקו נפילושם, ולי נראה מה שמניא לאיה מינל׳ שלמה הוא לק לקיים ינליו נהלישא שיפה שתיקה לחכמים 1 כי על התמא ימשחוקא להעפשים זאת אינה צליכח לעיות ולאית כ׳ הכל ׳עייון ויגייו! עם כ״ת (שם) כ׳ עוג החלש מאמול לכל קכל הוא "אנל אצל החכמים לכאולח היה נלאה שלא נאת ויאה לתם להיות השתיקה יפה ענולם, כי נמת יויע איפה תתניל ני! החכם להכסיל אם לא נהינול? וע"כ אמל: "ואף שלמה אמל גם אויל מחליש חכם יחשב" ומזה לאיה שאף לחכמים יפה השתיקה , כי אם תאמל שלא נא נזה לק להשמיעני שיפה השתיקה לאויל, ואין צ״ל מכם מחליש , לא היה לו לעשות מהמחליש הלז לחכם נאמלו: אויל מחליש חכם, ואל״ל סכם, לא היה צ״ל המלת סכם כ׳ היה יי והוחי אס היה אומל: גם אויל מחליש יחשנ, כי המיליגח הלז לאויל שיחיה נחשנ נין האנשים היא ג"כ מיליגה עליונה לפניו, כי מצינו לחכמינו ז״ל נכ״מ שנילו אוחו וצא צא אמלו לו (חוך מחלש שועה וכוי) ונכ״מ אשל נא זכרונו לפניהם הוא עומי נחון(ועי״ז נאלת׳ מאמרם חגיגה ע״ו אמל לינ״ח לתלמיייו עייין נן זומא מנחון, כ׳ נ״ז הצין ונפגע ואו!ל כ• עוי עומי נחון (והוא חון מחלש ושועה) ואף נין הנשים לא משני אותו וכמאמרם הכל שומעי! אפילו אשה חון מסלש ושועה וכוי, ואם ע"׳ השתיקה יצא מכלל השועים יי לו שיעלה מעלה אחת או שתים ולחושינ אוחו נין האנשים לא נשנה החחכמונ׳, ואם על כל זה תימוק עצמך לאמל שע״י מית השתיקה רצה שלמם נירך מליצת לעעל אותו גס נכתל החכמה, קוף קוף קשה למה נקיע נשפת •חי והרנה נמלץ ללא צורך, כי שתי מלוח הללו חכם ומחליש הוא מיוחל ואצ״ל חכם מחריש, היה לו לילג מלח חכם ומחריש, ולא לומר רק אויל אועם שפתיו ננון יחשנ׳ ונזה יהיה לא ויל כחל החכמה והחנונה ולמה הוקיף עוי נינל׳ האויל מלת מחלי® וחכם , אלא ש״מ שרצה שלמה נזה לומר — וכמו שניאל מעכ״ח — גס אם האייל מחריש אל תנועה נו וכי' כי נכל זאת נבדל החכם מן הכסיל כי הכלת פניהם ענחם נמו, והחכם יחשנ נהשחיקה, וע״כ הוצרך לומל הפקוק ככתנו וקר לפ״ז הפחד שלא יהיה ניכר נין החכם להכקיל, ועולה •פה המאמר יפה שתיקה לחכמים. או נאמל ננאול הירושלמי נאופן אחל. ומקודם נחלץ מה שקשה עוד מי דמיו לל״ח להניא לו עזר מדנל׳ שלמה מדיוק הפסוק או לדרוש ק״ו ולומר ואצ״ל חכם׳ הלא מקרא מלא אמר נש' הקדום מושך אמריו יודע דעת וכו' והיה לו להניא כל לני’ שלמה חושך וכו' גם וכוז ומאלה היה לו להניא ראיה שיפה השחיקה לחכמים ולעפשים׳ ע״כ נראה כ׳ לא לצה להניא ראייתו מהשי מושך אמריו, נ׳ אנו יכולין לדחותו ולימי ששלמה לא אמר נזה שיפה השתיקה לאיש חנונה או להיודע דעת, לק אמל שמים וענע הסכם הוא לחשוך אמריו וכמ״ש נאנות כך דרכת ש״ת וכו׳ וסי׳ צער תחיה, א" לא נחן לו נזה ההוד והתפארת לאמל שנאות ויסת היא לו, ואין ראית מזה שיפם השתיקה, ני אולי איפכא מקתנרא שהיא לו לגרעיתא, לק זאת היא מדרכי החכמם כמ״ש חז״ל שח" צעל הוא דרכה של תולה ונע״כ מוכרחים אנו לומר שלא החכוייי נזה שיפה ח" הצער לת״ח כי בפירוש שגו במשנה כל המקיים החולה מעוני סים, לק״מח מעושר, הלי שהתורה בעושר ובריות היא בלכה ומעלה גדולה, ולמען שלם נעעה נדבר׳ שלמה שלא נא נ"כ לק לספר מדת ודרך החכם, וע״כ הניא ל״ח לאיים' (שיפה וחונה השחיקה לחכמים) ואמל: ואף שלמת אמר נסכמתו גם אייל מחליש חי® יחשב, ומדמשג שלמה מעלת האייל המחליש שהוא נחשב לחכם, וא״ק «פקוק הל' ממילא נשמע מדת וענע חכם שהוא להחליש, כ׳ אם לא כן לא ננוא לעעוח נאי"■ המחריש להחשיג אותו לחכם, וא״כ גס מהפקוק הלז ניסיד׳ היינו יכול•[ לדעת ממיל" שמדת החנם היא להחליש, וע״כ א״ת שגם נפקוקים הקודמים לא התכוון לק להל’“ לפנינו מלס החכם, כל הפקוקים הללו מיותרים הס וזהו: ואצ״ל חכם מחריש, כ׳ ל" היה לרין להודיע ולומר חנם מחליש , כי ז אח נשמע ממילא מפס' גם אייל ינאמיי