Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 53

’א) בל תוסיף, כולל שגי פלקים . נפ״א) יגאל גדל נגכין נל q'pw לשיטת לנינו הלמנ״ס ("ל, וסקילה אס האזהלה הזאת נאה לק על הסנהדלין והב״ד או גם על היסידיס, שלא יעשו ויסנהגו נמצוח המולה כלצונם והכלע דעסם נהוספה וגלטון, והסקילוס עמוקוח. בפ״ב) יה נ אלו מדוע כל הקני וסייגי החכמים שקנעו לדולוס, אינן נכלל הוספה על דנלי חולה וגם איך אפשלוח לנל תיסין> נמצוח חכמים. לא תסוך , ניאול מסלוקח הלמנ״ם והלמנ״ן, אס בל מצות דלננן הס נכללים נלאו דלא חסול ועוד חקילוח לנוח עמוקוח . '0 תורה שבעל פה, נו <נאל אם שיין מחלוקה נאוסן ההלכוס המכונית נש״ס נשם הלכה למשה מסיני, ואם ההלכוה הנמצאוה נש״ס סחמוה, ג"כ הל״מ הן אס לא. גם ניאול המלוח הנהוגוח ומונחוח נלשון חכמינו ]"ל הלכה, גמילי, מאי קלא, לוח, מציה, דאול״חא, אמלה חולה, משום שנאמל, דנל חולה. אלה הם הענינים הנכבדים אשר הרב הגדול הזה בא עליהם כמשפט, חקר וחסר בשדי החכמה התלמודית ומצא בארות מים להשקות לכל צמא לדבר ה׳ באמת, ועשה אזנים לתורה — והוא הוא הראשון אשר פנה לדרך חרש ועקרי להבנת התורה שבע״ם ורוחה, לברר וללבן הכללים הראשים והעקרים אשר בתוכה, והצליח במלאכתו לקשר ולחבר הגיוני הדרישה והחקירה המיוחדים לכל חוקר בפלוסופיא, עם התורה המקובלת והנמסרת לנו מסיני ע״פי חוקי השכל הטהור והאמתי, והפיץ אור וזהר למצא דרך חדש בחכמת לימודי הרבנים (ראבבינישע ליטערא' טור), ולהראות כי לא רק על מוצא פי המחדד והטפלפל בקושיות ותירוצים בדברי הש״ס, לבנות ולסתור, להרוס חומה ולהעלות מגדל / ’חיה הרבני והתלמודי ויעשה חיל — כי אם בזאת יתהלל המתהלל אם ישכיל וידע את הרוח האלהי אשר בתורתינו המקובלת, והחוקים והיסודות אשר לה כפי אשר הם באמת. (החחימס נמחנלח הנאה אי״ה). מענה. Bon Salomon Frankel. לכבוד . . . מוהדר מענדל ברי שטערן נ״י. יקלחו מן חודש הענל עם ספליי היקלים סו״ה ונס״ע נחאסלי זנאי עדי ניוס יל״ה, ומקדושח החג לא ׳כלח׳ לפסוח המחום עד מוצאי ל״ה, ומה מאוד החענגח׳ 0ולאי העחקחו האשכנזיח נלשונו הצח, וכל נית ׳שלאל יהללו וינלכו אותו, ■כ׳ מלנד ייונ הלג אשל עשה נזה לנני עמינו, עוד זאח הלאה ידו החזקה לעיני העמיס שלא י^למן ׳שלאל נכל דול מהמדע והחכמה, ב׳ החולה והחכמה חאומיס הנה וגם נהעת ^ל צעיןז עלעה כסה פני אלן היה אול נמושנוחם , וכמו שאנו מנלכים נשנח החולה יהנלכה אחלונה אשל נחן לנו חולח אמח וס״ עולם נמע נחוכינו, ופילושו הוא כי ע"' אול החולה נשאל ונטע נתוכינו חיות הלוחנ׳ לעולם, ולא שם חלקינו כבל הגוים היו לפנינו כעמון ומואב ושעיל ודומיהם, אשל מעח שנגלו מעל אדמתם נאנד שמס ייכלס כי לא היה להם קשל של קיימה לימד ולקשל אותם. ולא כן ניח ׳שלאל כי ע"' אחדותם נהתולה היא המחיה ומיחדת אותם נגופג׳ ולוחנ׳ עדי עד, וגם נימי גלוח האסלון חיו משכנות הסכמה והפילוסופיא נאלז יון ואיטאליא, ומעת אשל שתו מהכוס '*מימה אבדו ושכחו גס את החכמה, ונהמאה הי״א (העת שחי נח לנינו נס") כבל ועלפל היה נמשכנותס — וע״כ מ׳ יוכל לספל לב התועלת הנצמח מהתגלות >ע’ני השמש חכמת קדמונינו, ועלינו להעתיל לד' שיוסץ! אח שנותיו, וכאשל הסל