Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 42

42 אדם למפגע לן, ונכליוס שנלול ת«ס ׳הלון אס גני אשפחן הנאת V או המעט מ«ן׳ רונה קשת! פלה פעם אהה גהץ כגדי , והשנה והשלש לחצינני למערה לן? הס, שלם פעמים עלם הקיפו שלשה ירסים המה מהן, כי המתה אח גני •לדי שעשועים, והקם גם את אם הגנים! ולמה זה אוחי הותרת לרעה ותחם עינן עלי? אם מחמדי נפשי קומטו ולא עת, למת גס לי סיים? מת לי משכול ואלמו!, ואס יש מכאוג כמכאונ איש אשר יגלה את יוצא׳ ירבו? כערער גערנה, כן איש הולן ערירי, לא ירא" נעונה עדי הכהינה עיניו מראות, ולא ידע נחת עדי לעפר נסת. ולכן גחלותי שאלס׳ את נפשי למות, ואת אתוני נפשי יסד לעפר אשכנה, קלאתין מוח! מוח! ולא נאת! כחתן» תארוג על בל מצליח דרכו וחפן חיים, אן מאן אתה לשלח.אסירי עוני ואורלי יום חפשי ולא תפגע נידוע סול׳, אשר יפגע גן לאמר: התר ידן ונצעני ני עוג מות• מחיים, מה נעמה האהנה, ענן» ע׳ן החיים, אשר קעפו ד' אל רמוס 1 ויטעהו נתנל ארצה למען יאכלו גני אדם מפליו כי עוג וישיגו את נפשם תיגש״ אזכלן עת דודים נסוד אלות עלי אהל׳ ודרכי צלחה, לימיני ישגה אשת גליתי יעל" חן ואילת אתנים, ובשתילי זיתים הילדים היפים אן» נעימים אשל ילדה לי, אז לא קנאתי נשלים זהג למו, נמלכים עלימו יציץ נזל, כי מי אושר נאלץ במוני? ה" 1 עת ממדה, מדוע נחפזת כצל לגרוס , ותגוז׳ כחזיון לילה? ואולם מדוע אשא קינ" ונהי, או מדוע אקונן על גורלי, גורל איש אמד, כי נרע הוא? האן אנכי לני מה לן תחת השמש, ואין עוד נלתי? או הלק אני את זען» ד' אשא וכוס חמתו שתי"’ ואערל? לא! ביס יין התימה שתו גני אדם מני יום נרוא אלהים אדם עלי ארן, וגס ישתיק דורוח יולדו עד תום דור אחרון אשל על עפר •קום. פלס ומאזני משקל לי' וידו תחלק רעות ותלאות נסאקאה לכל גני תמותה, מדת אחת לאים ואיש עומי לגלגלת. נצירים ומגלים חנלתן אמן , ומגלים וצירים יהיו לן אנוש אנוש, לסגל ני •מין, עדי יאפפון מגלי מוח, או אז מגלים יפלו לן ננעימים ותנוח מעצנן ומרגזן לעולמי עד. לכן אשא קינה על לוע גורל כל משפחות האדמת, ועלימו מעון» דמע"' ■ פה יקרא ד' לעג על האלן, ובגפן נוקק תנוק ותשס ממלואה. שמה סרג תעניי נארן, ותכלית ממנה מנער ועד זקן, טן> ונשים גלי סמלה. שה דגל כנד יהיה , ובעמי" מאסרי הקוצר, יפול מצדו אלן» ומימינו רננת. שמת תלג חית השדה, ואדם וגת«" יהיו טרף לשניה; או האדמה חפצה את פיה לגלי חוק וחנלע קליות גדולות וכל אפי נתן. מחסור וחל׳ רע: אחים חומים, ימררו את חיי ילדי עוני, וכעל בל טוג ישישו כי ימצאו קנל. — הה! נתי החפשית סגלי אדם יום יום ממרים ממרים יקיא' י והנשאלים •חכו למוח הנופש לנוא, ועיניהם בלוח אליו כי גדול כאנס מאוד. הקול אשר אנכי שומע? הקול קול גובים ומרי נפש : יללת אם שכולה מנכה על נ!, יקיר לה , כי נקטף נאנו; נאקת קשה יום, כי אשתו האתונה לא חצתה ימיה; קו־ נכי עוללים רכים , כי יתומים היו נאק אג ואם, ומי יתן אוכל למו כי ילעגו? לחי" הלנו תפלה , שפכו שיח לפני ל , המות אחז ערפו, ומי מידו מציל? ומת זה נפם שנין עלם יקל! ותאור את מלדן! הלא יחיד אתה לאנין, אשל לו זתג רג, '5ן אשר שאלת ממנו לא אצל ממן נאהנחו אותן? או האסון קרן ותאונה אלין יעי•* אף הוא ישיג אמריו לי לאמר הה, רעה גדולה נאחני ולשגר׳ אין בהה! גרסה נ""’ אל הנעלה רחל היפה נלעותיה, ואחשוק נה, ורחל אהנתני גס היא, אן אביה «in לחתה לי, משנאתו אח אני מנס . לחנם נכחת הנעלה נכי גדול גאז ני אניה! ל5" הועיל העתרתי עליו אמרים יום יום, הוא תכניד את לנו ולא שמע אלי. ויהי כראי"’ בי אזלת תקוה , ואפול למשכב מרוב יגון וכעם ואחחל . הדגל נגע עד שמואל י׳נ' הנעלה, וימהר כי נכמרו רחמיו, ויבא לראות שלומי ׳ וישנע לנלתי מנוע עוד "׳' רחל ממני והיסה לי לאשת. התקוה הקימהני מהרת מערש דוי ותחלימני, ואולם נ׳,6 מתנותינו, יום שמחתי והצלחתי, אתת מחה עלי רחל אהונת׳, ואין לה אקלל יומי ואקנא נשוכני קנר? — , פה •וניל מושל אכזר ושואף לרשת ארצות לא לו,- גדודים אין מספל לשדה קי1" י ן ולגנות עם מרעיתו כעדרי צאן לטנח; שמה האמונה תאסוף אנשי חיל מכל אפסי י׳י' ותפקד צנא מלחמה בצנא השמים לרוב אשר מגמת פניהם קדימת, כאשל יפלו זאני "ינ על ערפם כן יפלו גדודים על גדודים, ומערכות תלסמנת עם מערבות נסימה שפי5"! לרעש כידון וגני קשת אשל כנלקיס ירוצצו, תשואות רכב ופרשים ודהלות אנילים "נ בל אוזן, ותנקע האדמה לקול נאקת חללי נחלי דם ישקו את האין ונבלת ״ I נופלת כדומן על פני תפדה — ועל מה המלחמה הנוראה הזאת? (ההמשן נא א’""'1