Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 34

מכתב אל רע כאח לי. מפני תנופת יד העת קדורנית ילך ומתאונן by רעתה כי רנה עליו. Bon Leopold CiSler, Rabbinatscandidat. קראה׳ דנרי אגלחך ותרגז בשני לקול החלגזך טלי חלאות הזמן, אשר מטרה לחליהן שמון ונאין מטצול ׳רדפוך; שאננך, הגם נ׳ רחוק אהה כטח ממכון שנה׳, טלה באזני כקול •ללח גנאים הצועקים אבוי עלי כלי חמדתם, כ׳ נקטטו מיד שודד גלי חמלה. אחי! לו חונל לחשוד הדמעות, אשל נזלו מעל לחיי מס קראי. דבריך אלה, כי עתה גם עלי תכאנ נששן ותהי למנחם לי. לגט עמדתי מלעיד מבלי יכולת לבטא דבר נשפתי, אזי פתאום בריחי הדומיה נפתחו ומכאב לני צעקתי: ״אהה ד' אלהים! הכזת יהיה גורל אחי החמים והשלם עלי חבל ארצה, כי יכלה ניגון חייו, נאנחה שנותיו, מבלי ראות חכלה להמון יגוניו ואנחותיו? למה, נוצר האדם, שמתהו למפגע לן? מה פשעו ומה חטאתו כי חעצנהו עצב תשביעתו׳ ממרורים תמיד? אולם כביום ענן וערפל עת גשם מטלות עז על• אדמת ילד וברק ורעם במלחמות תנופה ילחמו, פתאום השעם •צא ופני כל חי יחדה, כנת תמונת ימים עברו על פני חלפה, עצנון לני י החילה, ורחב — ולוח לי. אז אמרתי צדיק הוא ד׳ וכל דרכיו משפט אין נחם נפתל ועקם! שמע נא אמי המעט מקורות ימי — אן שמן דבר תשמע כעת ממני ולא I בולה — נאזנין אחפרה, אולי נמצאן בו דבר, אשר ידמה לקורות חיין, ואשל נהשכילן עליו תכיל נו הנהגת ד׳ הטונה, י דוח לבן גם אתת. ידעת אח׳ יום הפרד׳ ממן ללכה לעיל פראג המעטילת — זה היה שנת חל״ח, ואני אז בן שתים ועשרים שנה —■ להשלים נפשי שם בחכמות ובמדעים אשי ’אסוף אותם האדם וחי נהם חיי לוח העונים בעיני אלהים ואדם, אין לקול המרכבה, אשל קרנת אל פתח ביתי להוליכני למקום תעודתי שכבנו בזרועותינו יחד בנשיקות דודים ואהנים לא יערכן זהב ופז; דומיה מקניב לנו, אין קשב — רגע ורגעים — עוד תדמע בת עיני מדי זכרי זאת — היינו בעינינו כאלמיס לא יוכלו דבר מאומה, כי עצב הפרידה לא נחננו אומר נצר על דל שפתינו; אזי בראותך, כי אין תכלית ותועלת מהדומיה הזאה, וכי הפרידה על ידה בל תהי נעצרה, התחזקה ופתחת אח פין ובה דברת: ״לן בשלום אחי ידיד נפשי! לן כי שלחן ל עלי זה האורח למעלה למשכיל, למען תהיה הולך וגדל וטוב גם עם ד׳ גם עם בני אדם אחין, ואני כל ייטיב עמן נאשר בלבני ונפשי אנקשהו.״ נדברים האלה אשר כל עוד נשמתי נ׳ חרותים על לוח לני יחיו, נפרדנו איש מעל אחיו. אולם לא כאשר דמית כן היחה, כי אם גם הראשונים לימי מגור• נעיר פראג היו טונים ונעימים, באשר לא חסרתי כל מהדברים הנצרכים למחית האדם ובריאותו, על דלתי היכל החכמה שקדתי יומס לא נחתי לילה, ננינליאטתעקא הקיסרית נפתחו אוצרות המדע לפני, נם אחר כל יקד דרשתי, ואשר שאלו עיני רומי לא אצלח׳ מהם, אלת הימים הראשונים יפלו יאבדו במספר ימי המרים לרגליהם תלכו. שמע והטה אזנן, פתאום מחלה רנה 1י נתליתי, אשר נפשי למאד הכאיבה עדי על ערש דוי נפלתי, הרופא נא לראותי, ונאחז' בעורקי ידי ננהל מראות, פני פני להניס הגידו לו, כי הקדחת בחזקה החזיקתני, א] מיש, למען לא תגבר המחלה ותהיה שלטת, ערן הסמים הנצרכים ושפבם נשי; אן בל אלת לא הועילו לנפשי, כי חמור החזיקני, החלישו עוד יוסר אח כחי טדי נדמה׳ למת מי נין החיים מתהלך — ואשר הרנה עוד עצנון נפשי, כי לא שמעתי מאומה משלום אנוחי ומשלום אחי אנשי בריתי ימים אין מספר; אז נימי המכאונ והיגון האלה פעמים לא מעט נחמת לני שאגתי; "הנה טפחות פה בארק •מי היותי מנת חיתי, הכי נאנחות יבלו ׳מותי רגעי שנוח׳ עד נא פקודתי״?! אמנם לא ארבו הימים והוא ממרומים שלח דברו וירפאני, ממשכבי קמתי ונהפכתי והייתי לאיש אחר — שמני והשתומם לעת הזאת עת החהלכי פעם הראשון בחוק, והנה• קול מנשר מעיר מולדה' .... לקראת• ואגרת מאנוס• היקרים — די יאריך ימיהם בנעימים — נידו, ביי הודיעוני ״כי הס וכל אשר להם שלום.״ מי •וכל לצייר השמחה והגיל אז נקרב לג' רגשו. מי יוכל ספר המון זבחי חודה, אשר מדי עלות• בנית ד׳ לפניו הקרנתי! אמי• מדי שמען זאת הלא תקרא עם אחין יד ד' עשתה זאת! ומה מאד הכרתי חסדי האל וטובו, נשמע׳ מפי הרופא, כי ההתחזקות והשקידה בלילה על הלמודים מבלי חח שייא