Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 33

33 — הן סר, מדבר שמטה ערבה וציה, אדם והטון רב, אך בארץ התחיה! פה ימי אבל הבריאה, עמק הפגרים, פה ערסל ועלטה, אך צללי יערים. טוב ואושר. לא שזפתם עין רואי, פה גיא חזיון צלמי הבל ובהו, פה אך צלמי אפם בלי רוח חיים, עצמים ואישים אך בגבה׳ שמים! שם יחיו חיי עד, בלי אחרית וסוף כי ארץ החיים לא תדע חלוף . (ההמשך נמחנרה הנאה אי״ה.) שירי שוליית. "אך רסיסי טל קוצותי ״לכן אגבי בוטה" ״הן דלה אני ועשה, "בלי הוד ועטרת תפארת; - V״vvi v7 "בלי נעלים ברגלי; יחסה ״ובלי כל שלמה!אדרת״. דומי דומי אהובתי! מנעי קולבי מבכי אל נא תבכי תפתי?דיי ךטע1תיך מלתי! דעי מדוע דעותיך יגרשוך מחברתנה♦. חנךויפיךד!^ו;?ך כי ת ח פירי פני כלנה. כל עדי ויקר שדודה זים?ןז לך מעטה ואדרת אם קטנת הבת 1ןהוךה את בח נ ך על בל שוררת! ההמשך נמסנלס הנאה אי״ה. יפעת זהב א1ר הערכים יעטוף כל שדה ושיח T V T T i *r- ולמחזלת המחנים חליל עז ונעים ,יפיח. בתורי זהב ונעלות תרקדנה שם השפיות ומזדיהן כמגדלות עומדות בגאון לקלפיות. אך מדוע כשה ךחוןד> עיוורת ישם עלמה ענוגה? הרחק, בסנה כוכיה ובוטה מאין הפוגה? ך,זאת שולמית;פתי? ך,עיניך יורדות בכי? מד,-זד, תבכי תמתי ודטעותיך עלי הלחי? ״גרשוני. הזח רעיות׳ "כי לי אין כיל, ,ערומהעניה, 3