Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 24

על עי חזיות בנר כוננא דלא מרים ודאי! שנתברר להם שהוא שופט לק למראה!!'לי בלי רוקול דין, וממה נתברר להם, כמו שתפרו עליו ננ״ל שהרג לר״א שהחשלל שלא •כבש ביתר ע"• אדריינום והרג הוא אותו על מלשינות כותי שרוצח להשלים עם אדר״נוס והרגו ויצא נ״ק הוי לועה האליל חלב על זרועו וכו', ובאותה שעה נכבש ביתר ונהרג נס הוא, הרי שמבואר נמל ג״כ על שהרג לר״א המודע• בלי רקור י’!׳ רק למראה עיניו ומלשינות, נהרג ונכבש ביתר, וזהו מאמרם כיון דרזיוהו דלא מרים ולאין קעלוה. (והוא שנפלו מאתו וממילא נכבש ביתר ונהרג הוא או שמתלו אימי בפרהת׳' לאדר״נות [וגס נ״ל שהתכונו במה שאמרו שיצא נ״ק הוי רועה האליל על זקנו נעלא השקר] שעשה עצמו בגאותו לאליל׳ וחרב על זרועו, הוא ע״ש הקמיע מעור הנחש שהיה תמיד על זרועו, ועין •מינו ובו', התכונו על שתית לנערא בעת קיסרותו ברום אחותו לאשת וגם עם אמו זנח במת פעמים עיין זועעאן צד קצ״ב ולמי מאמרם תנת׳ ס״ד כחלינהו לעיני' דיצ״תל ואתני ני' דלא מגרי אינש נקרנוחא ופירש"’ נאמו ובאחותו וזהו ועין ימינו וכוי) ועולה יפה לפ״ז פי' המשנה באבות שנו חכמים נלשין המשנה ברוך שנחל בתם ובמשנתם והוא: שלא נחכונו בברוך הלז כבלשון תמקיא על ד' רק שנו זאת בלשון המשגה והחכונו נהנלון על ר״מ שלא פנה לרהניס ושעי כזב (כוזנא) והוא נאות וכזינוש משפחתו, רק נחר בהם היינו בחכמים ובמשנתם (ומפרשים דבריהם) ר' מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמח וכו' זח הוא ראוי למלכות וממשלה וחקור דין ועצה וחושיה נינה וגבולה וכמו שהתנבא ישעי׳ על משיח ונדבר ל"מ נכללו דברי ישעי׳ ונחה עליו רוח ד', זהו רע אהוב וכו', רוח עצה וגבולה, זהי עצה וחושיה נינה וגבורה, רוח דעח, זהו נעשה כמעין שאינו מותק , ויראת ד׳, זהי ומלנשתו ענוה ויראה ובו' והוי צנוע, והריחו ביראת ד׳, זהו מקול דין, הרי שהוית לדברי החכמים והצדיק הנסיו; למשיח אי מריח ודאין ונחר נהם ובמשנתם וע״כ נרי! הוא . ואחר כל זה נתבונן ג״כ במאמרם סנהדרין ל״ח תני׳ היה ר״מ אומר בג' דברים אדם משתנה מחנילו בקול נמלאה ובו', ולשון היה ר״מ אומר משמע שהיה שגור תמאמי הלז בפיו, וזאת היה על בי נפיק מהאיש שהית מכנה עצמו נערא ולפי עדות חכמינו היה הנעלא האמת, ועל כ׳ רבים היו שהיו אומרים שהוא היה נעלא שקר ובאמת היי׳ אחר שהיה דומה לנערא במראת וקול, וע״ב היה המאמר הלז שגור בפיו לתלאות קשט אמרי אמת. ׳וגס נ״ל שהחכון לשנ״ג נהעניש אותי (תון! הוריות) לכנותו נשם אחרים תכונה נהשם גנאי הלז כי לא מאיר שמו על שם זקנו לוקאיס שפתרונו אוי כי גם הוא לשקר כינה עצמו נשם אור כי האיש הלז אמר חיה ולא נעלא וא״ב כל המשפחה כנו עצמם נשקר נשם איר ונוכנא או נהורא• וע״כ לעונש כינה אוחו נשם אחרים להורות ולרמז שמשפחה הלז אחרים הם, הנערא שעמד באר) פיס ויהודה הית נערא שקר. וגס מצינו עוד מאמר לר״מ בלשון תיה ל״מ אומר סנה׳ ל״ט אדם הראשי( מכל העולם כולו הוצבל עפרו שנא' וכו׳ והיה המאמר הלז שגור בפיו לאמי שלא יזוח דעתי של אדם על •חוסח משפחתו דחיסת ארצו בי אדם הראשון מכל העולם כולו הוצנר עפרו < (ההמשך במחברת הבאת ■) שלמה סרענקיל . קול בוכים. אל הלקח נפש נאהבה ונעימה חותם עלי לבי ויקרה לי כמאד מאי׳ אשר מדי אהגה בה אל אלוה דלפה עיני ולבי דוי. (להיות למזכרת קדש לי ולכל קרוביה הנאנחים והנאנקים) Von Ulexander Langbank. . עת אןכ.והי;ניני תז־טע ךמ2 את נפש;;קרה דוןןזית $ל רואיך!?תאם לפתע הה! 5מךת׳וןקןת לגמן, ותוכלי לקברות 3ךטי;נקי. -