Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 25

25 תעה לבבי ונפשי ךלקה מתוקה, לנקד עיני אך י קעוף יצוקה.וחשכה, אריוך רקעתי אבכה?לי הפוגה שקה ך,ךוז;קקני קודר אללה. שבתך וקיקתך נכח קני היו בניתי לרעך וכל ךרכיך הסכנתי, על בן מעי בסלילים לך יהקיו בכאב לב איליל ה?חם מיאנתי. קם ךח1ק מטולךתך תשבני רוקה מרי שידונו בל תביני לךעת, רפדת בחשך, תקתך יציע רקה, קשלך יטק' תאכלנו התולעת. - הזאת לנו עליןה צהלת פנים? שלום התוה להישדיעל קצה! איך שרדנו •י י פצעינו מה תקניים! ישנה שנת עולם בל תקום לנצח! - לנצח אהה: תנוחי בקהל רפאים הארק בריחיה בערכי' לעולם; עייף שמום ותנו קול מכין עקאים שם בתחתיות אלץ בלי נשמע קולם. קם אך דומיה וקנוחה שאננה, הוזים שוכבים מתים אין קך,ם דים, בשיה בי יושר שם לאי תבא ימח אף ערלה אזנמו עת קליד קשיח. - קי:ץ וחורף לא ישבתו נם חום וקור, שבעיות סק־ות קציר לנו ישמורו. אולם תלהקה מיושלת קירבתי בור שוכני קקר משןתם לא ועורו. - עזבו יתומוך עריקה ׳ מי יתיימיו! מי;עיר עלימו ואת ננארץ?שיה? במקל נועם קמיו עלות מי,ינסלמח אוי לסם בי אקךה אם!העניה! -