Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 23

23 חכמינו לכבודו את תעעם. ורמנ״ם בהקדמתו למס' זרעים כ': "ור״מ נקרא ג״כ ר׳ נהודא׳ ושמו בעיקר ר' נחמיה" והוא כפי הגירםא שלפנינו בעירובי! לא י*« אלא י' נהוראי שמו ובו׳ ולא נהוראי שמו אלא ר׳ נחמי׳ שמו ונו׳ ועי בהגהס היוחסין שהקשה «י שאמר שר״מ הוא ר׳ נסוראי שאם היה שמו ר״מ למה החליפו אחר שמאיר הוא ג״כ לשון ונהורא עמיה שרי׳ עכ״ל וצ״ל שהוא ע״ס שם כי איפבא ה״ל להקשות אס היה שמו ר׳ נהוראי למה החליפו שמו בר"מ כמבואר בגמרא לא ר״מ שמו אלא ר׳ נהוראי, הרי שהיה שמו נהוראי והחליפו לר"מ — ולי קשה עוד לפי תגייס׳ שלפנינו נעירונין למת השמיעו הרבי ננהוראי השני שאמרו ולא נהוראי וכוי, וע״כ נ״ל לישב קושיה היוחסין כי שמו העיקרי היה ר' נחמיה רק בילדותו והוא קודם חרבן ביתר ומיתת גר כוכנא היה נקרא נהוראי ע״ש אור ונהורא שם משפחתו וכאמור, חת היה קיים שנסמך כי סמיכתו היתה אחר חרבן ניתר ולאחר שנהרג ר״ע כדאמרינן בסנהדרין י״ד, וע״כ השמיטו נשם נהוראי השני והשלישי מלת ר׳ כי כאשר נקרא בשם הלז לא נתקרי עול רבי, וע״כ אמר חרבן ניתר שהחליפו ועקרו השם אור מהשם בר כוכנא והחליפו אותו לבן כוזנא בל׳ נופל על לשון אך משוס כנויי של ר״מ אשר אמר עליו, שם בעירוגין, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר״מ כמותו, לא רצו לבנות אותו נשם גנאי, וכנו אותו מעין שמו נהוראי נשם ר״מ על שמאיר את עיני חכמים בהלכת ולפי״ז לא קשת קושיח ה׳ היוחסין הלא נחוראי הוא נ״כ שם אור ונהורא, כי אדרבה עי״ו החליפו השם הלז כי נהורא הזה נחשו אחר חרבן ניתר. והגם שפי' חכמינו גם השם נתוראי ע״ש שמנהיר את עיני חכמים בהלכה נכ״ז לא רצו להחזיק בשם הלז בי דוחק הוא לעשות נהוראי למנהיר ולהוסין- אות מ', וגס השם נהוראי היה נודע לאנשי דורו על מה נתיסי ורצו לעקרו והחליפו אותו בכבוד לשם מאיר. ומעתה יתורץ גם מה שתקשה ס׳ היוחסין על הרמב״ם וז״ל השם המוסכם ליעת הכל שר“מ נקרא ר' מיאשה למה לא תזכירו, ור״מ נקרא מכס וסופר יקפיד בשמות אנשים? כי יוכל להיות שהשם מיאשת בנו אותו איזה אנשים (ואפשר גם איזה מחכמינו שלא היה דעתם נוחה הימנו ואסק׳ לשמי׳ נשם אמרים) שונאי נפשו לגנאי על בי בית משפחתו היו מחזיקי! עצמם לבית משיח וכמ״ש שאמר ר״ע על נר כוכנא •־ היינו מלכא משיחא, וע״כ לאחר חרבן ניחר שראו כוזבת הדברים כנו אותו נשם מיאשה ע״ש יאוש ושוא. וע״כ נשמט בתלמוד לפי הגייסא שלפנינו ולפי הגי׳ שהיה לפני הרמנ״ם, כי אחזו נזה בשיטת ר״מ שדייק בשמות אנשים, ולא רצו להזכירו בשם שנוכל לפרש אותו לגנאי שהוא בן גרים וכוזבים (ושאר הקושיות מהיוחסין שהוכיח שהיה עוד ר׳ נחמיה בימי ר״מ והיה חבירו לא אוכל להבין מת לנו ולחנירו בדרוש הלז ואס היו כמה ר' נחמיה נימיו, הכי בעבור זה לא היה יכול להיות גס שמו העצמי ג"כ ר׳ נחמיה, אבל בהלכה ונהמשנה לא היה נזכר בשם הלז) ולפי האמור יתישב לנו ג"כ מה שראינו ומצינו שר״ע כנד לר״מ והיו לו געגועי! עליו יותר מכל התלמידים שלו וכמ״ש בקנה' י״ד אסמכי' ר״ע לר"מ ולא קבלו ממנו משום דקטן ובחור הוה . וגס בירושלמי בקנה׳ שהושיב אח ר״מ נראם ונתכרכמו פניו של ר׳ שמעון א״ל ר״ע י”ך שאנו ובוראך מכירין כחך, הרי שהודה שיפה בח ר״ם ואעפ״כ הושיב את ר״מ בראש, גם איחא שם בעירובי! מעיקרא אתא ר״מ לקמי׳ דר״ע ולא מצי למיקס אלגי׳ אחא לקמי' דר״ע, הרי שנסה ר״ע ולקח אוחו לתלמידו כשהיה עוד קטן מאוד שלא היה יכול למיקס אלניה. ואחר האמור שהוכחנו שר״מ היה ממשפחת נר כוכנא משפחת המושל נימי ר״ע ולפי עדות חרמנ״ם בה׳ משפטים שר״ע היה נושא כליו של נר כוזבא (ונ״ל שנר כובנא נהג כמלכי ושרי רומי בזמן ההוא שהית חוב על כל שר גדול שיהיה אצלו מאוכלי שלחנו אחד משילוסופי היונים ולא ימיש מצדו [ע' נליציאנוס) ולקח גס הוא לעצמו את י״ע) וע״ב נהג בו ר״ע כבוד והיו לו געגועי! עליו כי ר״ע מכבד עשירים ובפרט לבית מלכות, ולפ״ז מה נעים להולדתו מאמרו שהיה שגור בפיו כמו ששנו חכמים אנוח פ״ו ר״מ אומד כל העוסק במורה לשמת זוכה לדברים הרנה וכו׳ ימלנשתו ענוה ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין וכו׳ לא כאבותיו שלא למדו תורת לשמה ומה שנתגיירו היה לשם גאות ושררה וע״כ לא נפלו ולא ניחן להם המלכות ׳הממשלה וגס סקור די!, והוא כמ״ש סנה׳ צ״ג נר כוזינא מלך חרתין שנין ופלגא י*״ל לרבנן אנא משיח א״ל במשיח כתיב דמורס ולאין נחזי אנן א׳ מרח ודאי! כיון יסזינתו דלא מריס ודאי! קעלוה. ונ״ל בפירושם כמ״ש נפי, אשר דרש רבא שם על משיח דמורח ודאין, לא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים, והוא שלא ישפוט דק -מראה עיניו בלי חקור דין, רק דמורח ודאין היינו שיחקור היטב בחקירת ודרישת,