Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 22

22 ממשה הלז, אס מנשו שאס בגיס הנשא וע״י נלוש, נ< מל שהנה עצמו נשם אלה’6 אס ננ״הב לדיראון ולחישה לאליל וינושו בל הבוטחים נו, וע״י נסש, כי נמצא כהי* נזוענואן כלך נ׳ צד קס״א שהיה מסששע נרומי הקשור שעוד נימי נמלוס נמלא י כאשל שכרה אשס קלודיוק נקנאחח נו אנשי נליעל לרצוח נפשו, וכאשר נאו לחייי ונערא היה ישן שינס צהרים, נא מחמס הכר שלו נמש גדול ונשל שסד עליהם ונרי" לנפשם. ובחוב סס שנצמח הקשור הלו מל כי נמצא על כדו עור מנחש, ונעצה א«י היה נושא מור הלז משובך נ!הנ מל זרוע ימינו לקמיע שיהיה לו למגן ומחקה, ולאחי מוח אמו זרק הקמיע הלז הלאה, ואח״ב כשבאו עליו השרסקאוס והצרות היה ממה® ובדק אחר העליקמאן הלז ולא מלא אוהו, וע״ב צייר המקשר מיחסו ע״< נחש, לני ישנו לננס לנחש וקסם, וגם להרומים שהיו מאמינים לכל הנל נחודע להק והיי אומרים בי האיש הלז איננו הנערא האמח, ב׳ הנחש היה במיניהם לנערא למג! ומחקה, ובזה נבין ג״כ מאמרם נקנהד' צ״ז דחנינא שלשה באים בהיסח הדעה: מש’ס מציאה ומקרב. וקשה מה שייבוס יש להני ג׳ בהדי היד׳! ואם רצה לחשוב מה שיי* בהיסח הדעה הלא ילאה השה מקשר כי לוב דברים נאו בהיסח היעח, אן רצו מי* לומר דאמר ר״ז לרבנן ראו מה מלחה נדמיקח הקך שעשו למשיח אח בן כוכנא (שהיה נכי או נן נערא כשי קנרחינו) שחשש למצוא אח הקמיע מהנחש והעקרב ולא מלי* ואח״ב נא העקרב מעצמו נהיקח הדעח ושמעי' לכרכש׳' ולזה רמז נמ״ש דחנינא וכי,׳ כ• יש ללמוד מזה כמו שהמציאה ועקיב נא נהיקח הדעח בך יבוא משיח בהיסח חיטה׳ וניחא ג״ב מה שכנו אח"כ לבן בוכנא בן כוזנא בי נחודע אח״כ שזקנו היה נשיי* השקר וזחו כוזנא . וממחה עלינו לחח לב לדברי רש"• קנהי' ל״ג ומקוים נבאי מאמרם נימין נ״ו שדר מלוי' נירון קיסר כ׳ קאח׳ שיא גירא למזרח אחא נפל בירושלים׳ אמר לינוקא פקוק לי שקוקך א״ל ונסחי אח נקמחי באיום ניד׳ עמי ישראל וכוי אמי ק״נה נע• לחרוב׳ ביחי' ובעי לכפור׳ ידי' נההוא גברא וכוי, ולנו הקושיוח נמאייי הלז למה אמר נההוא גברא הל״ל נההיא אומה, וגס מה הועיל נחקנתו ששלי1 לאקפינוק? והבי אס הגיעו לו מורא ע*• הפקוק הלז וידע פירושו ח״ל לדעח ג"* שלא נאמר רק על העחיי ולא על המלחמה הלז שהוא עוסק בעח? וגס דבלי לש"’ דשם אינם מובנים דכי שם: ההוא ינוקא מגמגם נלישנא לא גירקינן — הכי יעל« על היעח לגרוס דבר שאי! לו ביאור! ולפי הנלאה היה גירקא כזה לפני רש"׳ וצרים’! אנו להבין פירושו. ע״ב נ״ל כי הקולא נקפל׳ בוחני חי• חצעזאלען דיאנוק כלך ' צי נ' זועטאן צד קנ״ד קפלו שם כי מדור דור היסה משפסח נעלא איומים וגם שערי6 להם איומים וזאח היסה להם בירושת מאב לנן, ולפי ספורם נא לתם זאח נדלן נם׳ וגס שערוה זקן נעלא היו אדומים יע"ש שהאריכו נזה, וע״כ פחי הוא הפי הלז שי עצמו על ב׳ הוא איש אדום ואמר נע׳ לכפור׳ ידיי בהתוא נברא, ובההוא גברא י״ק" כ׳ על אחל לא ש״ן חפי הלז, וניחא נ״כ הגירסא שהיה לפני רש"׳ ■י ההוא •ניחי* מגמגם נלשנא, שהיה מגמגם ואמר חחח אדום אדום נ ק מך והי' משמע בפי׳ שמיני עליו על כי היה איש אדום, ורש"׳ כ' לא גירקינן כי גם נפי הנוקחא שלפנינו ג״ג ניחא כי אדום הוא ג״כ ע״ש אדום שאמר הלעיטני נא מן האדום, והאלכח׳ בז* ומאהבה תקצור לא העחקח׳. ולפ״ז נאמר שהיה לרש״׳, או לחלמיי טועה, נקנהדלין שב׳ נר בוזינא ממל6’ הורדוק היה איזה מקור וראה בעין לשון זה באיזה מדרש ישן והשי' נהמילש שנן בוזיני* הוא ג״ב מניח ועם איום וכמו שבארנו שכוזינא הוא נעלא ונקרא אדום ע״ש ש"' שקראו חכמינו להם איום. או על שמו נעצמו ועל שהיה איום ובאמור, כמו מלנ' הולדוק שתיו גרי איום לסי דברי חכמינו, וע״י הדסק נובל לומר שגם לש״י פיין לזיז, אן ידעה׳ כ׳ זה דוחק גדול כ׳ רש״י לא היה מחעצל לפרש דבליו אך אס היה מש'! לשון זה במדרש נוכל לפרשו בנקל עד״ז. ולפי כל האמור נוכל לחח ג״כ טעם לשי' שאמרו בעירובי! ג׳ נ׳ חנא לא ר' מאיר שמו אלא ר' מיאשה, לסי גייסח היוחם,!׳ ולמה נקרא שמו ר״מ שמאיר עיני חכמים בהלכה, ונאמר כסי שמבואר גינוי! נ״ו 6יי' ל"מ מחולדוח נירון קיסר והיה נקרא ע"ש זקנו הנקרא לוקאיק שפחרונו אור, י? אח״ב בשנחודע קלונו וגחשך האור ונחנו לו שם כוזנא סחרו לחח טעם לכבוי י מאיר על שמו על שמאיר עיני חכמים בהלכה, ■ונזה יתישב אס לא היה שמו השל* מאיר רק כנו אוחו נשם מאיר לחהלת וחסארח על שמאיר עיני חכמים בהלכה, י*' קרא הוא לעצמו נשם הזה במ״ש ע״ז ׳"ס שאמר להשומר שיאמר אלהא דמאיר יג הלוא הוא מחזי כיוהרא? וזה מונח שהיה שמו מקוים נ״ב ר״מ רק לטעם אחי י־