Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 13

13 ייודע היגר להורקניס ב׳ גלח בנו אליעזר ויקומו גניו וייגלו על לב אביהם 5יגייס האלה: אליעזר גנך גליו ואיננו; נימי שחרותך הלבשתו האכילחהו, ועסה כי לך ימי זקנה ושיגס ימים לא ספן נס וידיך כניים, ויעש אגל כנשרים, הלן יאינכי; יקרנו ימי אגל אנינו, נא יניא על מפי לוה הגיהה ליקח מנחליזך, ולמה ״ישך הצלצל הזה , ולמה העזוב חילך לאמאיס אשר לא עמלו נו? עלה לירושלים יהענירהו לעיני העם מנמלחך! הוא עלה ומצא יום משחה ושממה לרינ״ז וגדולי הארך שיעיים על שלחנו, נן ציציה הכסח, נקדימון נן גוריו! ונן כלנא שנוע ויוגד הדנר לאמור: הנה אני ר״א נא אליך, ויצו לפניה מקום ולהושיבו אצלו ואח ר״א ־יה להשמיע דגלי חורה; ויאמר ר״א לני! אם נול סיד קראסני (אנוח פ״ב חי ט,) ״׳1י עפה אינו מאני הלא אין ני מיס אחרים אלא מה שהכנקח ני, ומה אומר אשר אמרח, ומה אלמד אשל לא למדת אחה? — כ• ל״א לא אמר דנל אשר לא שמע ״1’ לנו לעולם (סוכה כ״ז נ,) — ויען לינ״ז מעין אשר ננורך מוציא אשר לא "55סס׳ נו; אך אס אותי הירא אצא החוצה, אך אמור! ויצא. ויהי כאשר יצוא יצא ’’נ״ז וישב ר״א, וילש סהל׳ חורה ופניו קרן כשמש בצהרים, ויקס הולקנום על לגליו י’^ייי אשלי ל׳ שיצא זה מחלצי; ור״א ישב וירש ואביו עמי על רגליו כתלמיד לפני ייג ויפצל באביו וישב — כי אז למדו עוד מעומד ואך י״ח שנים קוים חלנן הניח 55*®י «ח ל״ג הזקן ולפחה רוחם וברכיהם כשלו מרוב המלחמות והלאות כנודע למדו "יושג — (מגילה כ״א א7) ויאמר הולקנום לא כן בני, לא נאה׳ הנה לשמוע הורתך 5י אס עתה נאת׳ לנדוחך מנכסי ואחרי ראיתיך כך הרי כל נכם׳ נתונים נתונים לך נ«סנת גמורה ואחיך שונאיך מנדיך מנויים מהם, ויאמר ר״א למה זה לי נכסיך? לו "שייני הארך חפצה׳ דחן ל׳ האלהיס, אכן מטל השמים שאלתי ויהי ל׳, את תאלהיס 'ל^ה׳ וכל אורח שקר שנאתי I (פרקי ר״א פ״ב), (ההמשך במחברת הנאה). תשועת המלך *) דייא הטוב והחסיד פראנץ יאזעף הראשון ירה אשר הציל ה׳ מאיש דמים בעש״ק בעשור לחדש אדר הראשון אורי וישעי לפ״ין. Von M. Boß. .1853 1«. Feber עזיישיי עיר נןלויןה דקןדתןי(NWY׳ ע־וד ייוסף דוי בכלילת התפארת! ע1ד י״עדה עועריןי בנשלוה ל?י'■ עוד כוכבי התשואה בהךר יאירו, ו^לב ייצכי עסטעררייןד גיל יעירו-' עוד לאיהתקףרו 3עג5י הלסי! (]ז ) חשתי ולא התמהמהתי לשיר את השיר הזח ביום הילל אתון וששון, ביום אשר ןזו יייי נטפי העצב מהולים בכיס הישועות, ביום אשר תוגה ומדות עברו משכיות לבננו, י° אשי נרד!) אדוננו מחמת תנין ויפצענו; ומלאך פני ה' מלך נפשו ממות, עוד ייל מרש דו׳ ימים אחדים, אך הרופאים שעשעו אח נפשותינו בנפח התנחומים ״״י: כי עד מתרה ירד ממטתו שלם ובריא אולם. והנה לא שלחתי השיר הזה לחברו ייחנרה הקודמת נחשני כי העביר המועד כ׳ המחברת ההיא תצא מהר לאור, ואמרתי , ימיד כיייס עמדי ועוד סזון למועד צאתו. וזאת שנית כסות אז כל עלים חדשים ע1’ם ייוליצות על תשועת המלך, וכל פלגי שמן ששון ונמלי דבש אהבת עמיו מלאו 5ל גדותיהם נפעם ההיא. וגם א״כ שמעתי נכ״י אמרי שפר משלשה מיטיבי לכת , י• הקדש אשר בחצוצרות מליצתם הנחמדה וקול נעים הריעו לפני המלך הכבוד. ס הנה הנאתי את מנחתי הקטנה ואומר אני מעשי למלך, אולי "שר בעיני הקורא מ5’ל• ואעיר עוד בפעם הזאת על שגיאות היסוס אשר הסתפחו נאמרות׳ במחברת