Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 11

דנה עד מאוד. ואס חסיה המצוה למול מיד לא יעשו המצוה נשמחה, כ׳ כמעט אשר 1יחלו לשמוח נננס הנולד למו ההופך להס זה לעצנון, לצער מיד ננס הנולד להם אשל 1‘יי מצפים עליו, וכדעה המורח ׳"ל שידאגו שע״י שהוא חלוש מאוד ניום הלידה *מיהו ^יתי ע"׳ המילה ויעשו המצוה ניגון ואנחה, ולכן צוחה חורה שישמחו נננס הנולד ימו וימחינו ז' ׳מיס עד שיצא קצה מס׳ נפל ואז יעשו חמצוה נשמחה ונשלימוה, והנה לפי״ז ’״ל דאס האדם הוא תמים עס ד' ואוהנ אותו נכל לננו ונכל נפשו, ועיקר ייגיוחו וחפצו לקיים את מלות ד' ואינו משגיח ומקפיד כלל על צערו וצער ננו, ה״א חיש כזח יכול למול את ננו מיד ניום שנולד ואדרנא הוא מן חזריזין המקדימין למלוח. אמנם מאנינו אנרהם ע״ת אנו רואים שזאת גז״הכ שצריכה המילה להיות דוקא ניוס השמיני, דאס היה נזה מצוה לקדם ולהיות מן הזריזין ודאי היה א״א ע״ה מל את יצחק 5יי מיד ניוס שנולד דהרי הוא השכים ננוקר לעקדו ולהניאו לעולת חמימה ועשה זאת 5שמחה ונלג שלם , נודא׳ שהיה מקדים ומזרז לקיים מצות מילה מיד ניום קנולד אס ה'ה נזה לק סרך מצוה, וא״כ מזה אנו למדין שהלוו׳ תיתה לו מהש״ית למול דוקא נייח השמיני, וזאת לא היינו יודעין מקרא דפי תזריע וניוס השמיני ימול נשל עילתו דה״א דעד זמן זה הוא החיוג על כל אדם ולא יאוחר הזמן הזה, אנל מי שרוצה להקדים היא משונה והוא מן הזריזין, אולם מא״א ע״ה אנו למדין דהמצוה היא דוקא ניום ה<ז׳• ועתה תנין שסיר דנר׳ התנחומא <ו״ד קטן לכמה נמול וזח שנקט קטן שזה ידע *1׳“ל בקטנותו ולא נגדלותו מחלי טעמים הנזכרים למעלה, אנל הוא שאל אם צ״ל דוקא נן ח׳ ימים או יש מציה יתירה למול קודם או מיד כשנולד והוא מן הזריז׳! ופו׳ יהשינ לו כך שנו רנותינו קטן נמול לשמונה היינו שחכמים למדו את זאת דהמצוה היא דיקא ניום השמיני ולא קודם וע״ז אמר מה טעם הלא יש לנו להזדרז למצות ומקרא ישי תזריע אינו מוכח וכמ״ש וע״ז אמר כשם שנמול יצחק אנינו לס׳ ימים ואם היה ״ה שרך מצוה נודא׳ היה א״א מזדרז ומשכים א״ע והיה עושה נשמחה וע״כ ידענו י״ה דיצון הנורא נ״ה הוא שתהיה המילה דוקא ניום החי. ועתה אשל זכינו להנין ייל׳ התנחומא תנוח דעתך ג״כ נמנהגינו ומנהגן של ישראל תורה היא, מה שאנחנו יוייא־ס שם אחר המילה. די״ל דהרי א״א נצעוה ע״ז מה״יח לקרוא ננו יצחק וכמ״ש '7!דאת את שמו יצחק, וזה היה ענור שנפל על פניו ויצחק, ולכן כאן שנצטוו! ע״ז 7■שילוש היה עושה המצות נקריאח שם לננו מיד ניום שנולד ולכן כתינ מתחלה ויקרא ״ניהס את שם ננו הנולד לו, ושוג כתינ אשר ילדה לו שרה אלא דחפי' דמיד כשנולד ’י 7!לא לי שס יצחק לזרז נמצוה שנצטוה ע״ז, ושוב כתינ וימל אנרהם את יצחק ננו P שמונת ימים כאשל צוה אותו אלהים שהמילה נצטוו! להיות דוקא ניוס הח׳ ולא קודם ״א אחר זה , אנל לנו אין מצות נקליאח השמות , ואין זה אלא דנל הכלח לענינ׳ העולם ־1’7זי' פל איש ניכר ע״יז שנקנו נשמותם. ואם נאמר שיש קצת מצוה נקריאת השמות 5”“ש, ויקרא נהם שמי ושם אנותי וכו׳, אין זה אלא סרך מצוה כי לא נצעוינו ע״ז ולא נשם מיוחד כמו שנצטות ע״ז א״א לקרוא ננו יצחק, ולהן שפיר אנו ממתינין יו ש עד יום הח' ג״כ ואנו מקיימי! המצוה החמולה אשל נכרתו עליה ’"ג נייחות יחש;וכה, ואח״כ אנו קוראים אותו נשם שהוא לק הכרח לעניני העולם ואין נה אלא 5,יה זוטא, וע״כ אנו מאחרין נה אמר קיום מצות מילה החמולה - ומעתה לאה ס״ס שנים נניתך דני׳ הד״ש וטונחך. . תולדות ף׳ או^י״ןן הגדו,$. והיה לאשיהך «לשני ואחריתך ישגה «אוד ׳חיוג ח׳ ז׳). Bon Joseph Löwy. חנם תעיר לי אוזן, קולא נעים, לשמוע קורות ר״א נימי נחמתו ן הן תולדות וא ענק, נזיל׳ אלהים מן הנען שטפו נמלי הזמן מנלי השאיל לנו אןז מעט מזעיר וגל כ' עלילת איש נער וגוע מנוער? ומה יקפלו לנו מנער מולל כרמו עלי ארך ה' צנאות אין לו חלק ונחלה! הלא נמשל כנחמה וכפרד אין הנין! ננוקל 1־ס 5 עד אוכל חחעג נפשו, ימלא נפשו כ׳ ילעג; אמריו ידרוש את שלום הצאן איפה יפן\^נ<ס או יחרוש ננקריס , אח אדמתו ׳שדד ואח עפרו יחונן; וכאשר ינוקו הצללים j למשכב עין> ויגע סלוח על עלשו עדי יקיצו קול ממול נועל שנית, א! יעזוב מטחו I לנהמה לחמה גם חנן גם מקפיא וכן יעשה לשורו ולממולו.