Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 10

“1 מי׳ — 10 — שתהיה 1מצות זו כשהאדם גדול ומחויב במצות דהיינו אס נעשה בן י״ג פנים, וע׳. "׳י כלס שמחים וא״וא עצבים, דאס נמתין מד שיוגדל יהיה לבו משמח י רדון> חחי ההאוח המוחרוה, והאנוח היודעים ברוע לב בנם יצערו ויעצבו ע״ז, לג1 .ותה התורה שתהיה המילה בקטנותו והבועל חאוסו וע״יז יהיה נצר מעעי מע״י להחשאי• ומלים בב״ה« על בריתך שיזחמה בבשריכו ועל חורהך שלמדחכו ועל חקיו י 5יי 5*5י מקדימין ברית לתורה לאם לא היינו מולים לא היה נכסינו לעמה נגד ׳ י יי לקיים המלות והחקים שצונו ה״יח ולא שענו לבנינו להגוח בחורה י! חזנס ס י שאנו מילים ים נכסינו לעמוד נגד היצר ולהשלים אותנו במדות ישרות, וכ״י י ג כ על דברי הגמ׳ נדרים ל״ג משני שנתעסק במלון חסלה והוא חמוה דסיז* י סל, אמנם הכונה דנתעקק במלון של תורה חחלה ואע״ס כן נענש כיון דאם חן מנה״צא היה ג׳׳כ קיום והעמדה לתורה והיה לו למול חסלה קודם שעשק בתורת ועש ז אמרתי לשרש המקרא דכתיב נש' לך לך גני אברהם בהמולו נשר ערלתו ונס כתיב את ובישמעאל כתיב נהמולו את בשר ערלתו ע״ש שיר“שי, ולדעתי נראה דהנה המילה עושה פתי פעולות, פעולה בבשר מה שחותך הבשר, ושעולה בנפשו שט*’ .מלה הוא חותך ג״כ את ערלת לבבו כמ“שכ ומלתם את ערלת לבבכם. והנה א״א ' שה’ה לבבו נקי »כל שיג וכמ״ם סז״ל על המקרא הנה נא ידעתי וגו׳ והיה מושל® במעלות ובמדות ונבר היה בן צ״ע שנים לא היה מוכרח למילה לזקק אח הומרו ולבטל .תח ת המותרות והיה המילה עושה רושם רק בבשרו שמל את בשר ערלחו, ןל־ן נתיב ®'"י בשר ערלתו, אבל לגבי ישמעאל, שהיתח המילה עושה רושם גס בלבנו וניייל רצת לבנו, ששיר כתיב בתמולו: היינו ערלת לבבו — א ת בשר ערלתו, וא® י ®יי עם, דהיינו שנמול ערלת לבבו עם ערלת בשרו. ובזה יובנו לנו גם דבי' י P מי ם ל י אי י איר בשעת שאמר חקנ״ה לא״א התהלך לשני והיה חמים אחז®' ים בי דבר מגונה כיון שאמר לו ואתנה בריסי ניני ובינך נחקיי® דעחי_ יהוייגו לד»» כיי; שעיקר מצית מילה היא לבטל התאית החומריות והיא ט"" <ג ש בנפשו שהוא שלט על ■צרו וכבר גבר עליו, והוחלפו חאות המותרות א״נ ל,׳ י י <יי:»לוח מילת, וז ש שמא ים ני דבר מגונה אשר עי״ז מוכרח אני למיל א״ע גטה מעבי חאוס החומריות, לכן אחזתו רעדה, והש״יס השיב לו שאל י7אג עניי כ' ’דיע לי טוהר לבני, ואפר הוא מצוה אותו על המילה הוא רה למען הבי’® י® שמי עניי זיטי למען שתהיה המצות הזאת תמיד בזרעו אחריו ואל ימשיב שים אדם שלגי שלם וטהור וא״צ למצות זו לכן רצוני שגם אחת בעצמך חמול איחוי ד יי זרעך אחריך ולכן נתקררה דעתו וז״ם ואחת את בריח• תשמור אחה "יטו אחר ך למרותם וכתבה תודה נ׳׳ש א ח ה, ותטעם שעי״ז שאתה תשמור בריתי אן> שא,' כך הכרח למול אח ערות לבבך וע״כז אתה תעשה זאת וזרעיך אחריך למרותם יק"®' ולא יקלו בה כי ילמדו ממך ואדרבא יעשו נשמחה כדאיתא נמש' שי® עוד נראה לומר נפי־ דברי חז״ל הנ״ל שאמרו שלא יהיו כלם שמסים וא“'^ ענב ם הוא לפמ״ש העקרים מ״ג פל״ג חשלימות המצוה היא השמחה וכאשר יעשה בעצבי! קיא שחיתות, והכתוב מיעד העונש הגדול מל מי שאינו עובד הש״ית נשמתה כיא' תחת אשי לא ענדת את ל אלהיך נשמחה ובטוב לב ועבדת את אויביך ונו', יל!® הזה ר המשורר ענדו את ד׳ נשמחה ע״ש, וא׳־כ י׳׳ל דה״ש משני מת מילה לשמונת '7 ”הוא »חויב במצות בן י״ג תניס וכמ״ש וע״ז תי׳ הגמרא שלא יהיו כלם שיי®" ם , שאס מותינו עד שיוגדל יש לחום שלא יעשו אז המצוה בשמחת א^ , ■ ־ ־•׳■ יי juru י ע נסונז סנס יעסו לח המנוה ijwcj ־ י הנן עס ׳ולדיו מחמלת מולידיו על בניהם, ולכן צותה התורה שתהיה תטי' בתטכוחו וחז יבחו ייי _ י הדמיודס המב ” : ונשל־«'® . •־• י גל מזי»יזיו עג ה בקטנותו ואז יבוזו לי יולדיו נעת לידתו ולא התחזקה עדין הצורה הדמיונית לאהוב את יולדיו כ"כ כמי שהיא האהבה כשיוגדל וא״כ יעשו המצות בשמחה וע״ש במורה. , והנח בארנו הטעם שהמצות היא שפיר דוקא בקטנותו ולא בגדלותו, אבל ע5. ] חל עלינו חובת נאור למה המצות דוקא ביום ח׳ ולא מיד ביום שנולד, וע״ם נ®'’ 0כ׳ שבל ב״ח כשיולד הוא חלוש מאוד בתכלית למותו ונחשב כנפל ע״ם וזה טעם מצי®; ולדעתי נראה לתישיןז טל דבריו די״ל דגם זה הוא מהטעם הנ״ל שיקיים האדם ®.J זו נשמחה ונשלימות, ואץ הקנ״ה נא בעיוני׳ טס בריותיו והש״ית שם בעבע האיי אפי מצפים ומיחליס לבן זכר והשמחה אז גדולה מאוד ובפרט משאת האם אשי 6ft®s נפשע בינת לנין המוח היה והיא נצולה מחבלי הלידה וילדה והמליטה זכר, ש« i I