Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 9

עלימ והוי, שלא מצאה ההצטדקות בנדון ההוא מן בעיניו, ני ההצטדקות בלי קפק ’שלח בעיניו , אבל אלה אשר הקשו עוד אס דגליהם נגדו לא בנחח ובמישור כדבי, חכמים השמיעו דגליהם אליו למען יצא הצדק לאור כשחל נכון מוצאו, כי אם כאשל ייידיס דבליו באצבע *) ערכו מלחמה אסו בחמת כחם ותחמלמלו אליו בדברי עצב אשח העלו עשן באפו והמירו את לוס קדשו לבטא בשפתיו פעם בפעם הדבל — אשל יצא ייפיו בראשונה כאשל כ׳! אך הקשו עוד וכוי וכו' ואנחנו לא חדלנו מכתוב אליהם ישחת אשל היה לסם לכבות אש המריבה הרבו עצים. והגדילו המדורה, לא כן עשת "איש המופלא ר' ידעיה כי אסלי אשל נתן תהלות למדי לכבוד הרשב״א ז״ל אשל לו נאוה תהלה , אור כגבול חלציו וכמו נגיד נקרב אליו להעריך דבליו מערכה מול מערכה ן יא בדברי מדודים ובמדקלות סרב להכאיב לב צדיק, כי אם לשלום ידבל, בלוח ח, יחחנוניס יצדיק לרבים וכן שלמים שלומי אמוני ישראל, יושבי פרובינצה, ובמתק שפתים ייילב את עלבון החכמה, ועל פני כל אגרתו לוח המליצה הטהורה מכל נפתל ועקש יייחפת, כולה יפה ומום אין בה. הנה אותותיה לא התנכל הלשב״א, ואחלי אפל באה ייאגלת הנפלאה הזאת אל ידו לא שנה עוד דברו וחדל מכתוב כפעם בפעם אל קהלות פלובינצה , ומי יודע אם ר' ׳דעיה כאשל נטה הרשב״א ז״ל בכידון קם מהרה *יייקומו לשלח אח מ׳ השלוח ההולכים לאט באגרתו לכבות את אש המריבה אשל 'יאה, אם לא אז מהבקר נעלה לבלתי רדוף אחרי רשעי ארן יושבי פרובינצה, ולהלחם נימתח המלחמה אשר חשבה לחובה . אחת היא על כן אמרתי: המחשבה הראשונה אשל משב הרב לי״וו נ"׳ כ• על הרשב״א ז״ל היתה שומה לקפח האגרח הזאת לגודל ערכה ולרבה ׳קלתה אל "פונותיו לשתול אותה בשדה טוב על מי תורתו העצומים והרבים לעשות ענן> ולשאת 5יי להיות לגפן אדרת לתולה ולתעודה ולחכמה ולמדע, היא הנכונה.!amfim Kulke, Oberrabbiner in Koste® ""® מכתבים א הנה איש אחד מיודעי ומכיל׳ שאל אותי על מה שאנו נוהגין לקרות שם לבן ז!,ילי אסר המולו בשר ערלתו ומשמעות הקרא היא שקריאת השם קודמת להמילה כל t3' יירא ויקרא אברהם את שם בנו וגו׳ ואח״ב: וימל אברהם וגו׳. ושמתי עיוני ע״ז יחייבה׳ לו כיד די הטוגה עלי וז״ל: דע לך אמי ורעי שיש בענינ׳ מילת כמה פקוקים יייי מאמרים ומדרשים הצריכיס ביאור, והנה אבאר לך בק״ד אחדים מהם. ראה לאיתי יייילש סנחומא פ׳ חצוה וז״ל ילמדנו לבינו קטן לכמה נמול? כך שנו לבותינו קטן נמול -שמיכה, מה טעם כשם שנמול יצחק אבינו וכו׳ ע״ש. והנה כל הרואה יתפלא על ’8'אל והמשיב וכי לא ידעו מקרא מפורש דמצוח מילה היא לח׳ ימים? והתשובה קשה 8ייחל שאמר כך שנו לבותינו דמשמע שאינה אלא מצוה דרבנן; גס קשה למה מביא יחיה מיצחק שגמול לסי ימים מה שהיה קודם מתן תורת ואיננו מביא מקרא דפי תזריע יחינ להדי׳. וביום השמיני ימול בשר ערלתו? ע״ב אמרתי אל לבי בודאי דברים אלו 'יס דגלי הבאי שים לבך ע״ז וד' ׳ולך דבר אמת ותלאה ותבין כי דברי סז״ל כלם ייחיח למבין וישרים למוצאי דעת, וכאשר נתתי את לבי לדרוש ולחקור ע״ז יגעתי 'אתי כי דברי השואל אין בהם נפתל ועקש, ותורת אמת היתה בפיהם. ועתה אחי אזנך ושמע לדברי: הנה איחא במק׳ נדת ל״א ע״ב מפני מה מילה לשמונה, כדי א יהיו כלם שמחים ואביו ואמו עצבים שאקורין בתשמיש, וחנה לאיתי מק׳ דמטעס א״כ בז״הז שאסורים בתשמיש גם ביום הח׳ דתא יולדות גז״הז חשובות יולדות בזוב וצריכות %ייל ז' נקיים ובדאי' בש״ע ׳"ד קי׳ קצ״ד ק״ק א' וע״ש גלמ״א ובש״ך ק״ק א׳ א״ב י8 ש’יך תי׳ הש״ס — לבן נלע״ד לולי דבלי לש״׳ ז״ל כונה אסלח בפי׳ דבלי הש״ק, י<ה המולה בנ״ט מג' כתב טעם על מצות מילה שהיא לבטל התאוו! היתלה למעט ' ש־ל ולהשלים חקלון תמדות ע״ש וע׳ אברגנאל פ' לך לך וא״כ ׳"ל דקו׳ תגמ׳’ כך " מכני מה מילה לשמונה הלא היא מצות רבת שנכלחו עליה י״ג בליחות והיה לאו, י *) לדעת החכם יאמט ס״ו צד 331 בונת הישב״א בזה על החכמים הדורשים t{’ פרובינה אשר דרשו דברי דופי ואשר בעבורם יצא הקצף . ואולי הן חנה בעצמם, ל גס הבדרש׳ בקוף אגרתו כוון עליהם באמרו: כי שמענו החלה בתוכם הריב לעלות יננוח להבות, ש לו פ׳ מרבות, עורכי קרבות וכו'.