Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 8

— 8 — At-rarhistorischeS von M. «. Kohn, BezirkSrabbincr in Pieöling.?vh הרג החנם מוה' יוש,0 וו״סע ג"׳ בהקדמתו היקרה לס' בחינות מולם אמי t >מחדש עס העתקה מלחיה אשכנזית ידידנו המלין המפואר ל"« ג5״< שעערן 5״ גזל אומר שהשפחה אגלח הנדרש׳, לש״ות הלשנ״א לנו לשי® S. 7 אשר למניאשונה כי מלאו דברי האגרה חן בעיני הרב, ואם אמנם לא השיג אמור את החרש, נכ״ז ל" התאמן להוציא אל הפועל, מתהפך כחמר חותם בהערתו על אודות שפרי הנדרש׳ און כל! נשעל שאגרת ל' ידעיה נמצאה נתכלין הכתבים הנודעים לחרמים הידועים ונושאו תשובות הרשנ״א מאת המעתיקים לתכלית מה ולא כאשר חשנו וכתבו רוב מבאר® נ״ע שהלשנ״א ז״ל שפח אגרת ההתנצלות אל תוך תשובותיו לגודל יקיה יעי.י1 בעיניו, כי ממה שכ' הוא ז״ל בתשובה שי' תט״ז ת״ל וזה כמשלש שנים חתרנו להיג רצוננו אל הכוונה, ומון הרנינו בבקשה במעו ובנא וכו' יל^ גבנשי דבי'ני , ש אך הקשו עוד את דבריהם הנאים עלינו לנח ידיהם בכתבם ובלשונות,0 וכוי עכ״ל, נראה שלא מצאה ההצטדקות בנדון ההוא ח! בעיניו. ומאשר הדבר ה׳0^ מה לאה הלשנ״א ז״לעל דברי האגרה הגדולה הזאת בכמותה ואיתי?' ומה חשב עליה, לא דבר רק הוא לחכמים יודעי העתים אשל עברו עלינו ומעל' לוח האנשים אשר תיו נהם בקרב ישראל ועשו לתם שם כשם הגדולים אשל נאיח אמרתי אני עם לני לדעת ולבור ענין זה , האם כשהערתו האחרונה של הרב ה° הנוכל או כמחשבתו הראשונה אשל היא גס היא מחשבת לוב מבארי ש׳ ב״ע ה)! והנה נתחלת ההשקפה נלאה שיש מקום להשערתו האחרונה הזאת בלשונות הלשב“" ׳0 ימ ידעיה ב׳ האחרון אמר באגרתו אל הראשון: גס מאז דברך לעבדך זה ש נ ח, ם לגו וכו'; והוא הראשון, כתב במכתבו השנית כמובא למעלה ♦ וזה כמשלש ש נ, ש 0 ,Bf וכוי אך הקשו עוד וכוי לכח ידיהם בכתבם ובלשונותיהם אשר מפה ׳שפו ט היי במרוצת ההסתכלות, שלא לנד שלא מלאה ההצטדקות בנדון ההוא מאנשים אתריה בעיני הלשנ״א, כי אם גס לא נשא פנים לכל הדברים והאמת אשר דבל הנדרש, ג אנשי לבב יושבי קהלוח שלונינצה , ודבריו הטובים ותנחומים בעד רוח נדינתם, היי חכמתם יראתם ויחוקים השליך אחרי גוו. אולם ה א ג ל ת בעצמה הכזיב חמשפפ,V על פניו, הלא היא תשיב אמריה על שלשת המכתבים יתד, על הראשי; יהשנ’ י° יכלה אשר כ׳ הלשנ״א ז״ל להוכיח בדבריהם על השמועה ב• נאה אליו מחכמי ®״1־’,.dj שידיחו עם ל' מהתורה הטהורה אשל צוה לנו משה בחירו נאמן ביתי י׳ יעל חפ 6j •חד אופניה ׳סובו לשלש כל אמונה בשמועה הנשמעת ולהשיב עטרת יישב׳ פיוני<נ ליושנה. ומן ההכרח לומר לישב סתירת הלשונות ה^יי בה’ית שפח^ת דגי ה״יםלאייי ביום השנת 3פ׳ אלת הדגלים שנת ששים וחמש לפרט האלן> החמישי יצדק הלשב״^.ג f),s במכתבו הנכתב לפי הנלאה נתחלת שנת ששים ושמונה : וזה כמשלש שנים חחייי ־;J < רצוננו אל תכונה ונו', ור׳ •דעיה, אשל שם מרחבי הישב“,* ^שי הג’עו v עי° פלונינצה פעם נפעם מקן שנת ששים וחמש עד חחלת שנח ששים ושמונה 0 תשובתו והתנצלותו, גם הוא יצדק נאמרו: גם מאז דברך לעבדך זה ם נ מ’ ם י ia) ואסל׳ אשל ידענו שכל מכתבי הרשב״א ז״ל הבאים בחשיביחיי נעח הזה ^תי׳>ג~~,מ עיי כולם יצאו מלפניו טלם נאה אליו אגרת ההתנצלות יאייי' בי^ה הוש'^נ^ לדבר בדבר הזה קטנה או גדולה קלוב אל האמת לא«י ׳ שדני’ י׳ ’דע’ה' אשינימיי עמד על נפשו ונפש אחיו יושבי פיובינצה להעיד עליהם עדות נאמנה שהמה , י - —י- . י תוי° 'יב^מ״ו' . ״1 ״״ •״ r׳'1'״ 7 prJJ*J«נ<’ החשו גליו וישחוקו, ואם אמנם לא השיב בכ״ז הגזרה אשר גזל, לבל ילמוד ־ם ישראל או ילמד לאחרים חכמת הטבע והאלתיח עד היות הלומד יהמלמי גגי כ B ד<מ& מטעמו ונמוקו ליסד למנראשונה אשיות היכל המולה ואולם היראה ולבנות על החזקים כלאי מוצק בית החכמה עד כי •היה הניח כלו כליל בהדרי ביי' ^5*5”לגני הנה השיב ידו מבלע לכתוב ולגזור לחתום ולחלום עוד, כי נאמת היתח מ5, הטהור לבלתי ידח ממנו נדיז כאשר יורו דבליו נקון> מכתי הש^<ש’: 'פי ה »יג מן השמים ירוחם, ולהגדיל התורה ולהאדירה חפן צדקם גם הוא , ולא דני ־גיג נ,^מ החכם רי״וו נ״י נמה שרצה להוכיח ממת שאמד: אך הקשו עת את דבריה® עמד ענ נפשו ונפש אחיו יושבי פרובינצה להעיד עליהם עדות נאמנה שהמה יושבי קהלת מונטפלייר, אשר משם החלה משאת המריבה לעלות, מרב י צ י גודלי פרן, ’לאי שמים, מדקדקים במצות, שונאי ה< מכבדים אלה י ם - הניחי את לוחו ותקשיעו אח ים קנאתו קנאת ל צבאו!