Kokhve Yitsḥaḳ · 1854-01-01 · 19 (1854) · p. Seite 7

®יש וחקור אחל דבל, למטן חגלה והלאה נושהו, וטעם הדבל S' הולאה פולש חפר ־,־י ג״כ בושה כמו ׳השלו ויאבדו, וחשלה הלבנה וכדומה הלבה בתנ״ך לכן הולאה נ.״י ננ״ל הקילה ותשוש לגלות טלותה. וטחה קולא נעים בין הבין את אשל אטלון באנשים אשר שלח מפה ממדבר שאלן לראות את ארן כנטן תיו דטות שונות, ’הושט וכלב בן ישונה הימה: רק לתור, ודטת האמרים היחה למשול האלן '"'׳א דכת לטח טל תאלן כמ״ש אלן אוכלת יושביה וכוי וכדומה, לכן אמר הכתוב ’"י ו׳ ויהושע בן נון וכלב בן ישונה מיו מן האנשים התם — והטעם: ההולכים ®יי את חארן כלומר מצד זה שהלכו לתור, מיו, כ׳ כונתם לטובה היתה, לק ־״’1 יריחו ביהושע נ' נאמר חנה• אנשים באו הנח מבני ישראל לחפור את הארן ״15 אל רחב לאמר הוציאי האנשים הבאים כי למשול את כל הארק באו, כי אלו יי באי® רק לחור ולתקוע אהלם שה, המרשה׳, אולם למשול באו. חהו כונה אמחיח ™יש תנסומא אשל כה מאמרו: בשעה שאמרו ישראל למשה נשלמה אנשים לפנינו ״®יי לנו את האלן דברים א' כ״ב עמד מפה ותוהה , א״ל הק״נה אין זו תחלה להם;״״יי לעגם בארן מצרים, אלא אם תרצה שלח אותם ויחולו עכ״ל, והוא תמות, '®’ל כל דבריו בצדק, כי כשיבואו בני ישראל לאמר: ויספרו לנו את האלן אשל ייאחיספוש ומקור דבל לגלות מומו, היה עומד משח ותוהה, א״ל הק״בת אין זו "״לה להם אלא אני אומר לך אם חרצה שלח אנשים רק: ויתורו , ומה עמקו תשבית חכז״ל נמל שוטה ל״ד ע״ב אל״ח נ״א מרגלים לא נחכונו אלא לבושתה של ’ כתיב הכא ויחפרו לנו את האדן וכתיב התם ומשרה הלבנה ובושה החמה עכ״ל ’י?•שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו משלי ב״א כ״ב. מלת 1״’י מיותר דהל״ל שומר לשונו, כמו מות וחיים ניד הלשון! ונ״ל דאיתא בערוכין J י «"ב מ״ד מה יתן לן ומה יוקיןז לן לשון למיה וכוי ולא עוד אלא שהקפתי י לן ®י חומות, אחת של עצם ואחת של נשר עיי״ש, א״כ אס ישים האדם על לנו צורת יי יגעיניו יראה הדיק והקוללח שביב הלשון, ונחון בתי ערי חומות היא יושבת , 1 ’5•’I כ׳ לא לחנם עשה ד׳ ככה, רק למען יבלום לשונו במתג וישן . מלת ש מר ‘״אחו כ״כ על הבנת הדבר נמו ואביו שמר אח הדבל , וז״ס שומר פיו: מ׳ ששומר י בהבנה מעולה ומשתכל גו, ואח״כ ולשונו והאין היא מוקפת מומה , איש המבין ®י® בודאי שומר מצרות נפשו, וישכיל וידע ושומר מה מלל, ותרגומו: וועד דיא :יינענו אונדעמ אונד לונגע בעחנטעט, בעוואהרם פאר איכען :יינע ועעןע. הטלות בענינים שונים. עיין חוש' חולין צ״ו ע״ב אבל נצלה וז״ל יקל׳ לצלייה נשול דכתיב ד״ה בי ל״ה ויבשלו את הפסח עכ״ל, ולא אוכל ®י’1 מדוע הניאו ממרחק לממס, הלא כתוב הדר הוא בתורה דברים ט"! ז׳ ובשלח ®5לס — גני קרבן פקח , א״כ מצאנו דצליח קלי ליה נשול? — ״ יש״׳ ברכות מ׳ ע״א ד״ה בשש, עכוב כמו בושש לכנו שוש׳ ה׳ ע״כ . אתמהה יע לא הניא ראיה מהתורה וירא העם ני בושש משה שמות ל״ב א'}' — " נ״ג״א א״ח קי׳ קמ״ג ש״ק ז׳ וז״ל כ׳ נצמח צדק אם טעה וכתב מגרשיהן במקום ’ימיהם א״צ להוציא אסרת כמ״ש ברות עכ״ל. כונתו שני שם הלהן תשברנה במקום 0®’I ־- ובאמת היה יכול להניא ראיה מהתורה דאותיוח מ״ן מתחלפים : ויצל ד׳ אח ו־? אביכם בראשית ל״א ע׳ במקום אביכן, ויבואו הרועים ויגרשום שמות נ׳ י״ז יגלשו!. דבור המתים אל החיים. כהיותכם עתה היינו, ואשר תהיו הננו; טדשניכם התענגנו, ומאויכם השגנו; סה בבטן אטינו — גורל אחד לשנינו! יאית׳ ננכ״הע לשנת חק״ן ובאוצר השלשים ההבדל שבין אין ובין אין, אלש חכמים מעבירים בלהקת הנבונים לומר ראה זה חדש הוא — <עו"ש . וכבר ^"הי בזת הגאון נעל הקמ״ע נח״מ קי' רע״ו קק״א יעו״ש ועיין חו׳״ט יבמות פ״ב ׳ ה דייה פוטר.