Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 92

כי לא באתי הנה להשחית ולכלה ויען האיש: אם חף את מפשע גם הכוכן לא הסכנתי עשיות כאלה מדוע פגעתיך בחבר עש' ר'שע - מציל נדיב לב. עיר אתה גאלן הודו נלכדה ביד האויבים ויציחוה ופתאום היהה לשרפה מאכולת אש. ויהי בעלוה הלהב השמיעה, וירא של העיר והנה בהון הלהב נין האודים העשנים נער קטן שובב, ויבערו לסמיו ויקרא לבל העם: גשו הנה ויגישו אליי ויאמר: הואילו נא והצילו הילד הלזה השובב שמה מלהבות אם. שמעוני אחי ועמי! התתזקו אל תיראו והיה האיש אשר יביאהו אלי ס׳, אני אתן שברו אלף כקף. ויהי העם בממלים ולא ענו אותו דבר. ויקס אחד מחוך העדה איש אניון ובגדיו קלועים וירן אל תוך האש בראותו בי הגיעו זיקי האש עד הילד ואין עוזר לו. והי היה נעזרו ויבא את הנער בלי פלע אל השר ויניחהו לפני רגליו. וישמח השר ויאמר: ידידי, מה רב מעשיך! ואני יותר מאשר נדרתי אשלמה לך. שמחתני בפעלך, שברך הלנה מאוד. ויען חרם ויאמר: בלעדי! ה' נתן שכלי ויהי עמדי — ומה לי עוד? אודה את ה' כי גמל עלי וברחמיו עזרני לחציל נפש אדם ממוח. לבת ענג שבעה לה נפשי, ואיך אקח כקף מחירו? — אם נא מצאתי מן בעיניך, יחן הכסף אשל דברת לאנשי תעיר האומללים אשר אכלה האש הונס ולבושם, ואני את אשרי' עלי לעשות עשיתי, ני זאת תורת האדם. איש עקה חסד לעמיתו ברוח נדיבה. ^!צא משכרתיו?מעלתו סטוקה. ש י ר. לכבוד בני חברת הקנדקאות בק״ק פרעקנורג ה״י.■ Von M. E. Stern. אשריף עם נושע אם מיחס קרקר.. י יעלי ראקך התיורה ל$ר'וע^רת. גם טרם לן 3ת;ה המי מ־ורק־ה י' את בחותם אל לסגלה מכתרת; שאת'בטן לקמוןה למנחה מ!-קה, מלב ומבקר קךש ערלה מפרת. syZ פריה מטע אל תעמולות,' אקבלות מלאה חתן אלה למוליות י■ אקריכם זרע ברך אגודת יקרים! זרעי צךזקה אלי הולבי קחיוח; לריץ 8ל' 5קוה .קלים מנבלים. עז:ים בגמר ובארי בחלף כה. ועדי.יעזרו ללמבות'?שמרים. לא יתנו לעיגימו קי-ה ומנוח בן יחן לידיךיו קי;ה מקברת - בעלי סנקקאות - במקריבי הקטרת.