Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 91

- r: — 91 —?!ליך־,: ,צירי תבל וןזלואה אף ברואי חלד י פי מאל אחד נבראו כלמ1, אל תרהבו חדר בנבזה שב על ילד, בח?1ר1ן ויתרו; .יחדו הנטו נב1ר על חלש נשר על תולעת; הוצק חן במו אף דומי ומגרעת. - <* תפלה לאל חי. : ־ T ** T T עד — אנה אלי תהי מכתי **נושה, אם על משככי אשיג לנוח אכפני פלצות ומאיה ושממה? להנפש מדו׳ רוחי להיגיע׳ מתי לעזרתי תמהר תחישה ■י אבחר ל?ת חוץ אתאז לרוח מעות עצמות׳ תקים לדממה? לאמי אתנהל בכבדות אניע. עד - אן תעצר בקרבי איש לוהטת ואם אלך בין צמחים כי יר1מון עצמי יהרו כלחוטי רשף להתענג עם שושנה ם1רחת, כל אמצא מרגוע רוח 'שוקטת כאבי בראשי במו בכישיל .יהלומון כאין נופש אשבע נדודים עדי נשף! ואשיב אציע מרימי' מאין נחת. ך,צח אבן כחי בימך נחוש? אלה׳ וןימוזעתי, מנוסי ביום צרה! לחני ומהומות בבימרי ומלח רזון, למה למעני מסכת כוס'תרעלה? י י * » T •־ * ד I ז ז!־ד• r ־ T *5. {- T t עניתי בצום נמשי וכאבי אנוש לחציך שנונים שמתני מטרה תעבתי כל—אוכל געלתי כל—מזון. ממדקרותם לרגעים אבהלה. v t r - t ז*;• t t ( •־■111 t •זז■׳ t •* t v אכלני הקרח עדי צהדם. ודיש עול?י מרד או מעל ,) ןחקיך ך,חזקתי ולא ארפמיו. ואהי נגוע מיפר לבקרים. י 1; הסב אפך על אנשי בליעל הממני החום עד בין העחינם ׳יו׳ בזעמך תשמידם בקצפך תמאסו. יוקדת כלהבה תלהט הרים.!י! אנא יי מלטני מצרה וצוקה T* t r ־ 1 י י י ז 1 t ידי יחד כמיו אפרו בזיקים י־ ־־ - ן \ T ־ . ■| 1 כי אמם כה,ועוצם זידים, הה! נהפך לבי מעי חטרמרו; י תמתח זיךך ותצמיד ארכה ראשי ועיני רשפי אש .מבדקים, ר; <ז! 1 תזריח ישמש מרפא בכנסןם. עצמיות׳ ביניהם ריב נתגרו. ן?י!ו E Beiträge von Jakob E. Müller. אל תתחבר לרשע.!י והחסידה לתומה עמהם הלכה ו;ם היא בלא דעת נבכה' בשכבה, אכד פרש רשת ללכד בשדהו 5ל עוף השלה השחת נישחיתחו, ותבך ותתחנן לבעל השדה: וכבאם שמה וגליהם טע1ו ר הנני אדני, נמשי משאל תפדה נאחזו בחבלי הפח נוקשו ונלכדו;