Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 89

89 הורה וחכמה לנערים שוננים וללמדם לשון וקפל וכל מלאכת מחשבת. ועתה הסנו פניכם לעיל באלעמאוו אף כ׳ מצעל היא, איך^ ילחמו שם לאשי העדה מלחמת חנופה לד׳, ’תחכמו ויתגוננו להדריך הנערים לדרך מאושר וצולם — ולנוס כהנה. האם לק על חיל הנשל נשב וזאת תהיה כל חעודתינו נחייס? לא על הלחם לנדו יסית האדם אמר משה אדון הנניאים, כי אם על כל מוצא פי ל! — על כן נושו וכלימה תכח פניכם ומאחרי פעלכס מאפע שונו ונחלו העונ והמועיל לכס ולנניכס אחריכם עד קץ כל הימים! כי יי’ אסל את ידיכם עדי לנסשתיס הוגשו — אם לא רנני החסידה? ומת המה, ומה שמם כי תענדום? הה! לק ממי הנע״שע פשתה הייספסת הזאת ותאכל אח נית יעקנ תיושנת נלוסיא ונגאליציען, ואח נופו השאנן פתאם, ותלכו אחריתם כשור לענח יוכל נלי דעת מה יעשה לו, וכעכס אל מוסל אויל — עד מתי תהית האולת הזאת לכס ולכל נית ישראל למוקש? שלחו את ההנלים וענדו אח ל, העלם תדעו כי אנדה ננלת הארך נמו, וחופשה לא נתן לנו ענול ההנלים האלה אשר לק המה היו בעוכרינו? איה אמרת אלוה צרופה ויראת ל עהורה, אס נית ישראל ינהו אחרי ההנל ורעות לוס? הסירו את אלה׳ נכר האלה מקרנכס, ל שופעינו נאמת, הוא מחוקקינו נפקודים ישלים! אולם מה אומר ואסנילה מלין? וכנל צעקו לניס על זאת, וקולם לא נשמע — לק אולי הנשילת עתה העת אשכלותיה , ומנוסר. גומל נעשה נצני חמד; ולא אסשוך אמרי, פן יהיו לאוזן שומעת לק שמעו שמוע אלי ושנלו הנסשתיס והמוסרות נתקו נמו נאסלתס ואז תדעו ותלאו כי במסלול מעוקל הלכתם עד הנה, ומעסה העונ והישר והנכוסה תפעלו עמכם ואס יוצאי חלליכם — ואז שלום לכם עד עולמי עד! העירות אשל חלתי שמה ולאיתים הנמו ארנע: עשעלנאווי׳ן, סאדיגולא, סערעעה, יקועשאווע וכפר ראדאוויען אשר הוא מקום השוק וגס שם נתן לשיום ליהודים לשנת, וגם נעיר ווישניצא וכפל קאמפעלוך ונכשלים אחדים נמצאו זעיר שם זעיר שם חושנים יהודים, אכן קצל מצע עתות׳ מהשתלע לשום עין עליהם ולנחנם, אכן כפי ראותי לעינים מעעים מחם גזרתי אומר! הכלל יעיד על החלקים הקנונים — והמה מול עשערנאוויען עשר מעלות אחורנית בסכמה ונמוקל. ויען כי עשערנאוויעק גדולה באיכותה מכולם — אף כי מספר היהודים נסעגאדורע לב ממנה ’ — אולם על כי בת שנח הגליל, לכן לה משפע הבכורה ונדבר ממנה ראשונה. עשעלנאוויען העיר היא מקום לסב ידים, עומדת על הר נשפה ונמשכת עד לעמק , ולשני ראשים יפלדו האנשים היושבים נח < חושני התל המה רונם נכנידים ושועיס מניני לשון וספר , והתושבים לרגלי התר כמעע לזרת וכאינם מהעיר, לא ידעו ולא יבינו אף לקרוא פסוק אחד על נכון, וגס תפלתם לפני אדון כל בלשון עלגים ידברו ופגול היא לא תרצה. וסימנך לשני הפכים האלה : עמק עכור איק נוחאןע העררכוט דיא אב־ -מקוריטאט, ושוע אל ההל, אוק אייכננן עדעןגעדננטננו לז עינדען, זוענדע דיך יו־עק ביערגע לז. — נין יושבי ההר והעמק שלשלת השלום נעדרת כאשל יאחה זאת לאנשים אשל למקהלה אחת נאספו — ותהי להיפך לק ריב ומצח ישלמו נינימו יושבי עמק ידמו בלבנם כי הם זרע נלך ל ותם חמה אשל נשם ישראל יכונו, יען המה מלובשים עוד חצי פולוניא ומצי וואללאכיש, בבגדי משי וכובע שבח ואזור במתנם, והמת רודפים במשמעת את כל דבל חדש אשל יעשו יושבי ההר וילגנו באליהס על בית ההפלה תחדש אשר כוננו למו, ועל הלובשים נגדי אשכנז ויאמרו עלימו: כי לא עוד בשם יעקב יכנו ונשם ישראל יקראו! — אולם גם יושבי ההל אח יושבי העמק למערת שנאתם ישימו ונשם נבערים יכנום"על כי לא ידעו ולא יבינו מת זה יאות לאיש ישראל, אבל אמונתם שיא , כי נשנות היהודי אח עעמו בלנושיו, ישראל איננו עוד, 1) ונשמתו אל גיל כעמים ללבוש כמוהם אף אם יחזיק הדת נאמת ובתמים, מקפל החיים נמחה ונין קדושים לא עוד נמנה. — ושמעתי מאח יושבי ההר כי שנים כבירים עברו אשל לא באו לרחוב היהודים לעמק, למען הרחק נזה את השנאה הקנאה והתימה אשל למו עלימו על לא ינל; ומיושבי העמק שמעתי: בי המה יעלו נהל בהכרח כי מקום המסחר והקנין שם, 1) ומה נאמנו וצדקו יושבי ההר בדבריהם! כי מי הוכיח לנו כי אבותינו חיו מלובשים נבגדים אשר אנו נושאים כהיום הזה? ובלי עעו מעיל מדינה ומדינה במנהגה, באשר ינרו מזה חכמים גדולים וידועים ונפרע ידידי החכם מוה' א״מ מאהל נ״י נכ״י חוברת לניעית ע״ש והאזור מעל למדים איננו מהצורך כי העעם שאין חלב רואה אח העלוה, נם בבגדי אשכנז אין ריעוחא כזאת, כי חגורים מבפנים המה על נחי שוקיס.