Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 88

וויע׳ן יהי שאה לה, יען נה נמצאים ממנים «:כנד המדלה וגס יודע• לשון וספל לונס נגידים וקצינים, נסיהם «לאים הון ונסי «לכלותם ««סמלים שונים, יען היא קלונה אל המצלים לכן ה«סחל יפלס שמה כחנצלת, והלואה נהשקפח לאשונה אנשי הפלן הנוכל ידמה נלננו כ׳ המה מכמים וידועים , אולם אם ישוג יתגונן נמנהגיהם ונמעשת תעתועים אשל עולל נמו, יחן תודה ויאמל כי לא וו תדלן נו הסכמה נחלת, ונמלה נפשו נמו. וכמו איש תועה «ומשכי ימלוח לק קוצים וחילוני ««איל עיניו תחזינה, וכת ילן אנה ואנה מנלי מצוא מלגוע לכן! לגליו ומנלי «סלה נכונה נת נעס ילך אל המעלה אליה שם מגמתו, אם המצא ימצא משעול נו דלכו הלומים או האכליס אליה תשוקתו, ושם ישים לדדן פעמיו, יען ידמה נלנו כ׳ נכון תנהו; כן גם המת יתעו אנה ואנה נמחשכי השסק, מנלי מלוא «סלה נכונה העולה נית ולחכמה ולענודת אלהים יונילו מעגליה. לכן כל אשל נעיניתם ילאו לדלן הנכון ימשונו, לזאת אל תשתומם אם אלאיך כי המת מעילי כסן> לנוטלים נעם, ולא לאחד אחד יתלקטו לשום דלן פעמיהם ללנני החסידה, כי אס עם לג וגוי כנד אנשים נשים ועף לאחת מעילות הלסוקות על המועדים והלגליס לאיש הקדוש, ונהנעחתו י לפא להם, ופעמים יתלאו לאנשי אוהני סכמה ומדע, יעפו חמנולוח לנעל הקוצים ואמונות כוזנות מכלם ד׳ צנאות תכו שולש פולה לאש ולענה נלננס, אולם התעיף עיניך והיו לאנשים אסלים, יען אם עלה יעלת דנל. גדול או קטן נלננם, יסעו ללננים מכת המתחסדים יחיעצו עצה, והמה ינדו מלנם דנלים אשל לא כן ויאמלו נאום ד' המת, ולכל אשל יצא מפיהם לא ינחינו, לק ישמעו ואל יעו «נתינתם אף צעדת אחת , ונפחים אשל יעמנו לתם נוקשו ונלכדו, ואם מעט מזעל נמצאים שמה אשל האמת והצדק •נקשו, יהתלו נמו עדי אין לאל ידם לעשות מאומה וייגעו וייעפו. ככה המת קצות דלכי האנשים האלה, ומי זה האיש אשל לננו אנן ולא ידוה על שנדון וסכלות נני עמו, הה! לנוח הנה העמל והחלאה אשל יהותחו נדלכם על נעלי נני ישלאל. — עניים מנקשי לסם ודופק׳ על פתחי נדנים אן מעט מזעל נמצאים שמה, וכמעט אין יהודי אשל אין לו נית או מקום לשכון שם, או על המעט משען אלוחת למלאות ד׳ מחסולו ולהפיק עלף לפיהו, ולולא המקלא ק לא מלא נחולה: כי לא יחדל אניון מקלג האדן, אמדתי , כי לא נמצא שם דל ואניון נודד ללחם איה. — גם זאת מדי דנדי זכול אזכלנו, כי דוג אנשי הגליל והמה ההמונים יצחקו וילעגו לאחיהם היושניס נגאליציען, וכעס זל נסשנו נעיניהס ויקלא להם הפולנים נמו נאי מאלן אסלת או אלן נזלה . — ונמה? החאמין נשוא נתעה, כי מקוצל שכלם או מקוצל ידיעותיהם, נחכמוח למוח, או מממסוד מיונם נחולה ותלמוד עלתה כזאת על דוחס 5 לא, לא; חלילה לן מחשוג עלימו לעיון נעים כזה! כי מה להם ולתודה, ונמדעוח למות לא עינו ולא •שכילו — כי אם על זאת יצחקו וילעגו, על כ• אינם ׳ושנים על סיד הנשל כמוהם ואינם שונאים שכל כמשפטם; יען אותם נלן ד׳ נהון לכוש כנד ונמקנה וקנין, וכל משאלוחם ימלאו וכל עמלם לק לפיהם, ונמנו אנשי גאליציען מה? נזעת אפים נאכל לחם, ומכל ענל «סנע לק קול נוגש מעניים ואניונים נחינו ימלאו נשמע; ואין נעע אל נפשינו, אם ממחסול כל למלאות ספקנו יצל לנו, אין נתעדן נתענוגים, אם ננפשינו נניא לחמינו וכל המוהל יהי קודש להמון דלים פולשי כפים מלענון I הנה הסתו ענל והלחם אזל נו מכלי עניי עידנו, לאת איך הנדנים נקלננו נדינות יעצו וגם המה על נדינוח קמו, לאסוף ניגיע כפיס כסף מאת המחנדנים נעם לקנות ולצנול חנואות סמלים סמלים לשנד לענון נחי העניים אומללים, להסיק למו כסות ושמלה לעולם ועצים נקלה. — נעת אשל המה לק נאזלישיס נחנו עינימו ולנוס כ׳ יעלג לחכם , הלזאת תצחקו, תעקשו שפה ותדנלו נלעג׳ מעוג? הזאת חכמתכם ונינתכס לעיני יושני גאליציען? שימו נא עיניכם עלי פועלי צדק נקלנינו, ולאו ונסנו אס לכם המשפע לצחוק עליהם , פנו דלן מנעכם אל העיל לנע ודאו שמה ההיכל הנכון לעג ודת שדי, ננו׳ לתלפיות ונאדל נשכיות כל חמדה, נמקהלות ׳שודדו וישאלו שם לשוכן שחקים, כנאמל ענדו אח ד׳ ני לאה נואו לפניו נמנה. מה מאוד יגל לנ איש ישלאל וחדות נפשו אין תלג, לדאות ענודה תמימה ומלאת חן כזאת! והמולה אשל עלה על לאשם נכנדות מדונל נו ויקל וננון הנהו — האח! כצאן על ידי מוניהן יענדו ילד ישולון תחת שנעו אל מעלת הדח האמת מפי די צנאות יצאה! נאודח מישול, נאין מעקשות ילכו נמשטל למודם על סי מודים «שמלים לשמחת לג כל דולש חושיה. גס נטיל טאדנאפאל הוסד נית הספל מאת הסכם היקל מופת לנני דולו מוה' יוסף פעלל ז״ל, גס שם מודים מעועלי סכמה ונינה אח ילדי עם ד' אלת כמסלול המדע והמוקד המשמח אלהיס ואנשים ינהלו. לנו כמו לנו היום האנשים אשל הצליח הנכנד הלזה נניח האלתיס אשד יקד, שם הוכן מקול