Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 85

85 אבירי לנ, נעלי הלשון, מחרבות לפונש מוסל מלכים שמחו, ורוזני ארץ שפו תמו 1 ואמרח׳: החכמה מאין חנוא, ואי זה מקום נינה? — נח נעזבה, אפה גלמודה והולכה קדולניח, גנלח הלפונוח כולנה, פאי קינה עלי מאהביך כי עזנוך! מי ינוד לך, ומי יחמול עליך? עחה דודיך יחעלקו נאהבים עם נכריוח, נחיק! ׳שכנון, ואוחך נזלו לנופת. מגולח האוקפיס וקובצי בכורים וכולמ׳ מנועי ממד הרימו קרניך, והפילו מנועיך חוצה, ללהט פשוקת נמול׳ עמיך, לשק לשונם ולהגביל פפחס כי אדונם עליהם, אשל ־גנוז ויצבור פלי ותנובת שכלם באוצרו וימלוח דבריהם על הלוח בעט ברזל ועופרת, לאות ולזכרון למשמרת לגני ישראל, אולם זה מימים ימימה חלו כנוליך על הערבים, לא יפלטו עוד על פי הנבל מליצותיך וזמלותיך. מקדם רעיתי למלוכה נועדת, ונין לעיותיך נראם ישבת, עתה כנודדת ללחם בבלואי שחבות, ובשק נחפר עלי ג לדך הלכת, אולי גם אמד ממואשיך יחנך וישפמך אליו. אולם האח! ראתה עינינו! ני לא אלמן ישראל מאנשים אשל יעמדו נפלן ויגדרו גדל למען נל ישחיתו שועלים קטנים המחבלים כרמים כרמי ישראל; שקמת אתה מנחם, שקמת בן יצחק, דרך כוכב מיעקב, להגביה ולהרים יפעת והוד מליצותינו; עוד ישמע נחוצות מקהלותינו וברחובות עלי ישראל קול זמרת תשיר, קול מקהלות במורי ישראל, עתות החכמה, ימי בן מרחם ישונון, ועליך• יחולו נל הטונות אשל תשחעפנה מהנה. — דור האחרון, נניס אשל יבואו ישפרו ויתנו מעשיך, יקשרו עטרה ויעבדו אגודות שושנים לראשך, ויקראו ו ״חזו; חזו! מה פעל הגבר, אפר הוקם ונבחר מאל להקים בחוני הלשון ומבצרי שפתינו מערמות העפר, ,שורו הנח! יאמרו — נגן המדע הגפן הבשיל אשכלותיו, התאנה חנטת פגיה כבכורה בקין! ביום קרב, אס תרועת המלחמה בקול מר צולחת, ותמתופפיס שאון נרעש אם ישמעו לאקוף ולקנן פרודי ומחי הלוחמים יערכו מערכה לקראת מערכה לירות חצי השחת מאשפותיהם; כן אתת אדוני השמעת דבריך, זמנח ויעד ת אנשי מדע על שדה החכמה, ותחת דגליך אשפת כל דורשי נמשלת הדעת וכל אוחזי קשת ת<ק1פר — ופקודתך שמרה לוחי.— על כן גם אנוכי צעיר הימים, נער ממתאבקי תחת רגלי החכמים, הרהבתי ונחתי בנפשי עוז להיות גס באחד מנושאי דגליך, להסתפח בחברת חכמים, אולי אם המה יולידו ילידי שכלם על ברכיך אלמוד גס אנכי מהם. קח נא מנחתי הדלה, ותעלה נא לפניך לריח נחוש, ואם. שגיתי הורני ואתי תלין משוגתי. א״ד עבדך העומד לפקודת אדוני. משוררי האביב משוררי אפעים ונותני זמירות בליל יגילו וישמחו כל אתן שומעת י לב נחוש מאבן. איש גבור ו1ל, ימם יעזוב דרכו אם מוסר פורעת, חרש ומשכיל על כגור ומצלתים איך יוכל התערב עם משוררי יער! אם יעל שיאו בתעופה עדי שמים הלא ידום ויבוש כמפני זקן הנער. פרחי האביב הקיצו ורננו, גילו בני האביב! עורו משנתכם ילדי עמקים נרד נתן ריחו יפיח מסביב יתעדן במראהו הבהיר בשחקים׳ מעטה היופי בצבע רקמתים, אנט השדה והגנה תעדה כליה, בלבנת הספר בעצם השמים קשטה הטבע הנעימה שדיה. בדמעי טל אורות צמחתם. אגלי בדולח בגביעהם נחבאו כגן התבל להדר פרחתם, ולספר יפיכם דברי לעו. מ$חת $יבי. לכבוד אנותי היקרים, היראים והישרים, לשנת תרי״ג לפ״ק. Bon Herrmann Beith, öffentlichem Lehrer. הן הגיע (העת, י1ם הבריון, ב1 שיושבים?נים ל?ם אל היק אביוקם;