Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 84

84 מת יגיד עליו דרנו הישר אשל הלך בשלום עם אלהיס ואנשים, ובודאי נאשמחינו וגעו! הדור נמפק הצדיק הקינה הנביא: הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי יזקד נאםפיס באין מבין כ׳ מפני הרעה נאקף הצדיק ישע׳1 נ״ז ... ארך כ׳ חחעא למעול מעל נדי ונגע צרעת ממארת פשחה בקילוח ביה ישראל, אז יטה אלקים ידו לקחה נפש הצדיק, זה הקלנן אשל יקריבו בני ישראל לרצות ולכפר על נפשותיהם, וזה נלאה לי הונה מאמרם מיום שחלב נ״המק נגזרת על בתיהן של צדיקים שיחרבו (ברכות פ' הרואה) כ׳ ידוע שמלק האדוד׳ באדם, גופו הארצי׳ מכונה בשם בית כ׳ הוא מכון לשבת הנפש מקום דירה אשל תשכון שם הנשמה — נח אלהיס — וכן לשון הכתוב ״שוכני נחי חומר," איוב, והנה כל זמן החצרות אלהינו פלחו החולות בנאוה, זאת תורת האדם אשר חטא מביא קרננו ומתכפר, ועכשיו כאשל נפלת עטרת ראשינו, והורד לעפר פארינו, אץ לנו נעו״ה לא מקדש ולא כהן, יקח השי״ת איש חמודותינו ממנו להתלהב בנו התשובה, אש היראה והיושר, וזאת תכונה נגזר על בתיהן דהיינו על גון) החומרי׳ שיחרב מאין יושב, שוכח החלושה תשבר מקערת המות, ונטפי החיים נים אין קון> ׳זולון-וע״כ חונה כפלים להיטיב דרכינו לשוב אל ח' כי הוא ערן» וירפאנו יך ויחבשנו-נחמו, נחמו ריעי! אחינו לא מת, עודנו ק׳ במרומים, רק הקיר נגדים הצואיס, פשט אדר החומר", לעוף על כנפי נשמתו אל אבינו שבשמים, עזב אח עמק הבכא להתענג מזיו אושר נצח" לשכון בערפלי עוהד, לאור נאור החיים, ולחזות בנועם ה׳ וכמאמרם יעקב אבינו לא מת, כן גס כעח יאמר ליעקב זה: לא מת כי ח׳ במעשיו הטונים, צדקתו לעד חצובה נחרט לא •מחה על לוחות העתות חרותה. — ועתה אתן ראש ואשובה ובמאי דפתחא יאקייס הנביא שה בשתי תמונות ידבר קול וכוי כל נשר חציר, וחקדו כציך השדה ונ״ל מת שהושאלו שחי לשונות האלה על דבר אמד: כי ידוע שמטבע החציר למולל וליבש כולו, וגם גזעו בארך ימות, לא כן לי! השדה אשר רק עלהו יבול וקנהו יעמוד רק יחלוף המראה ולתקופת האביב ישוב יפריח; כן אתה בן אדם אל תחשוב כי במוחך יאבד הכל, כמות הנהמה תמות ולערב חייך תמולל לנצח, לא! אתה מבחר יצוריו לא חקמל כחציר (וכן מאמרם חוף כתובות עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהם ק״ו מחעה וכוי) ואס חמות רק חלקך האדמ" ירד לקבר, אבל חלקך האלה׳ יחלוף בארך גזעו ומריח אומר נצח" ישוב יפריח, ולזה אמר, כל בשד חציר ר״ל מה ששב אל עפר מאכל לרמה ותולעת וכחציר יכרת ואין, הוא רק נשרך סלק הגשמי' וגופך העפר״ וחסדו, אולם החלק הרומני׳ פעולותיו ומידותיו הטונות לא כגלל׳ עפר לנצח תאבדנה רק יציצו כציך השדה לעת בוא ימי השלום. וכן שר המשורר האלה׳ ד״ה ע״ה אנוש כחציר ימיו רק ימיו נכרתים כחציר, וכציך השדה כך יציץ אבל הוא עצמו סלקו הרם ישוב ויציך לע״הב — וגם זאת נחמתינו אמי! כי ריעינו יקצור לפי מקדו אשר זרע פה בארך, השמש אשר נא וחשך בשמינו, •זרח נזהר כפלים, הדמעות אשר מעינינו נגרום שמה יקשרו (כמאמרם שנח ק״ה ע״ב) ותלמי אשרינו בהן ירוו והלך לפנינו צדקינו ובלע המות לנצח, ומחה ה' דמעה ממל כל שנים א״ק.- נע״ה ע״ו אדר ראשון חר״ח לפ״ק. Beiträge von Nathan L. Fürst. בע״ה שלום וכל טוב לאדון וכוי . . . מנחם שטערן נ״י! בהלך בישימון מדבר, בנודר בתוהו יעף ויגע עדי ערב, למצא מלונת ומחקה מחמת שודדי יער ורוש פתנים, יעמול במהלכו נין הרים וקלעי חלמיש, במקום לא דרך נו רגל אנוש, ארך לא זרועה ולא עבר נח איש , לחשוש ולחקור נין הצורים, איה מקום מוצא המיס, אנה הקיר בור מימיו ואיפה נטמנו מצפוני ממינות לשוקק נפשו העיפה ולרוות לשונו הדבקה לחכו; כמעט קט ונלאה מטרדת מקעו, בל האמין עוד לחזות בנועם טבע הנעימה בארך נושבת "נפתחו לפניו נוטות חמודים משושי ארך, ציה וערבה גלו תעלומומיהם לעיניו, מנצלת השרון ועושני העמקים הפיחו דחס והזילו נשמיהם. נין ערוגות מטעיהם , עצי חמד ונצני פרחים, חמדת בל עין ישישו ויגילו עין כל רואיהם. — גם אנכי התהלכתי לנוח ולשוח בשדה הסכמה והבינה, נין ענפי ונדי המדעים, שניתי אנה ואנה, וראיתי, כי אין איש נימינו אשר יסגור חגר לעצור בגוד שנר אמותינו, היא: לשונינו הקדושה. בעיני חזיתי כי אפסי