Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 83

83 i 1;;י והשל, וזהש וכזש ותרמית תשימו כפליכס וחעודחכם נשחה מזכריכס, נואו, צפו דיך, שיתו לנבם למעילה אפר חלכון, איך תפמוכו על קנה רצון ומעה רעוע קרוש להשנר? עמדו פה על פרך חייכם, העוד הלון תהלוכון אחרי צו? ההשישו אלי גיל יין אשר לסחע פחאוס גלה יגלה מכס, ולא תזכרו כי נמעדכות חקשרו לכם אח המוח הזה?*) וגחרן> עין, והזמן אשר אהנכם יפנה לכם עורן) ולא פנים, יאנד כנודכם והדרכם ואם אנדון האכל איתכס וכל אוצרוחיכס? עד מחי חשגשון שין שזמי עפר, שכל מקום השליך —הק? — אמנם אם האיש אשר לקשרים יושל זקן וששע ימים ורוש השנים הפליגו שערות ראשו, הלשינו שריגי חיתו עד כי חשן> חשפה והשליך; או אם איש המוני דל העין יגוע ואין, יתהפך לחומר חוסם, זאח לא יפעל שנפשנו רושם מה; כ׳ שראשון פקודת כל האדם נפקד עליו, זה גורל החי מנח מדתו, והוא מקישות מתהפך גלגל החוזר שעולם, ואחרון הקל כי לא יפקד מוששו לא נכר מקומו; אן אם שארזיס נפלה שלהשח ועליהם יעלה הכורת לקען> פארה שמערצה ואס לגפן המלאה ישיש המוח ידו וגם שכורה אומה נפשו לאכול, או אס הצדיק אגד ושמשי הישר התקדרו שעשיס, וככשי אנשי מופת ואמונה אקפו נגהם; אז דשר אלינו יגונג לוקחת אזנינו, קול דממה דקה יוצאת ממעמקי הלש, זה שומר הנאמן •שא מדגרחו ולרגליו יחוכו כל קעים׳ וקרעפי אפק ואפע, הגל ואין — לקול מות כזה ’רגז שענינו, כי גשען) עושר גס אל אגיריס ואמיצי כח יגיע, דמוע תדמע עינינו על מכחינו אשר הפלה ה'. — ואס כן הוא אס׳ וריעי! אויה לנו על ששרינו, מה גדלת מכתינו אשל הכה ד' שהרחיק ממנו ריעינו ולקח מתוכינו ששנה העשרה איש כזה! איה קופר יוכל I לכתוש עצשונינו? איה לשון למודים לקפד אשדחינו ומכאוגינו? לש מי לא עליו ידוה, ועין מי לא חשכה רש שכה, ונפש מי לא ־כאיש החשל הנמרץ כ• המלה אלהים את הצדיק הזה שחצי ימיו? מי יתמוך הנופלים, מי ייעץ לעניים, מי •עזור לעשוקים, מי ינחם היתומים עתה שאשר מיודעס מחשך? מי יזור, מי ירכך ששמן נגעי המדוכאים, מי יחשוש פצעי המעונה, מי יעלה תרופה לידוע׳ חולי, עתה כאשר עוזרם כשל ונפל משענתם?? ... ואס איפה, פה נוכל להשיא מאמרם ז״ל ויצא יעקג. יציאת צדיק עושה רושם וכל זמן שהוא נעיר הוא הדרה הוא זיוה, יצא ממנת פנה הדרה פנה זיוה, ויותר רושם איש לא יוכל לעשות כיעקג זה אשר מאות זעקות ששר יעערו על מוחו וכל העיר מקוננת על מפלח גנורה — והנה לא רק לאלו הכת ת׳ מכת רגה מאוד, לא^שיח יעקג ולמשפחתו לגד נגדע קרנם, יאוהשיו «לילו כלאת שמשו מארץ הזאת; אולם* גם המדע אגדה אוהג נאמן ושוחרת. ששמי גאליציען אור אחד נחשך, נדרך -- לא כחדשים מקדוש שאו הסועאיס שנפפותם, ומהרקיס אגן הפנה משנין ijWmi יפרצו פרץ שחומת ציון וממנלים כרם הי « צשאות וחמודותיו ישחתו, לא כאלה חלק ׳ ע ק נ יראתו האמחיח נצמדה עם חכמות ומדעות י נשגגות אשה אל אחותה משולשות, על שמתי החושית עלה, ושכל זאת לא מעדו קרקוליו מהתורה והיראה. לחכמה קרא אחות• אח, ולאמונה והתורה אמי — נאשורו עמדה רגלו, ועולה לא נמצא נו... אחי וריעי! העומדים פת לא מתמול ושלשום מזלן דמעות עינינו לא מיום או ׳ומיס מכחינו עריה, נפלו הימים העת הקיפה שנת חמימה מאז שכש ריעינו אל אגוחיו והועשע שיון המצולה, אן העת לא חששה אח מכותינו נחל הזמן לא שען) אח מכאוגינו הגוערח נקרננו, ככר! עצגונינו אז כן כסו עתה. — אמי! הנה כלתה שנח האשל, ואנחנו עומדים פה היום להשקות עוד הפעם רגז זח שדמעות שליש, ולשקוע מצנת 'ניונינו שמקום הזה; — אולם כשד אמרו חז״ל ״אין עוש׳ן נפשות לצדיקים, מעשיהם העונים הס הם נפשותיהם" — לא מנכי ׳עזר למת, לא נהרי הדמעות אשר מאין הפוגות T"» ילא רוש האנחות אשר •נואו מלשינו ינקש המת מאתנו, לא לאות ולשם עולם תמה יעמודו — קערת החנל מהר שאשד זכרונם, השלי ותענוגי העולם ישלעו אורחותם; אך שזאת יודע י' אהנתינו אל חמת אתנח אמת; אס שדרן הישר נלך ומל כל אורחות הצדיק הנגוע ישמור וכל מעשי השלום ורדיו הוקדו אנחנו ננצע, אס זרע הצדקה מידיו זרוע שידינו ישקימו ועליו נשמור, שזאת נציג מצנח עולם לא תעקר. התגוננו אח•; הגם כ• דרכי ד' ישרים אין לתם מקר ובל מפעליו שענן וערפל עלועיס ׳מקוצר עיני שכלינו נפתרו; שכל זאת נשתומם על קינח מוח צדיק זה — כי לא נחעאו *) Die übermäßigen Vergnügungen sind die Untergräber de« Lebensvide Hiob 38. 31. נחינות עולם Kap. .2< .11 .ר.