Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 81

מ1רי ישראל בל למדו־ מצויתיו הה -י בזכרי זאת שלהבת זיה בי ת?נלה! דעו אתם מנהלי ין1קנ תקראו פיה עלי שדמות עבריות תעודת חייכם ׳ פה תחיו ותמותו פה ותבידו;מיבם פד. בישרניכם וכחיכם יראו. התביוננו נא ב_ים התלמוד הגאון המלא על בל גדיתיו דעה ובין. אז חככם מגד צוף מדעיו,יבין י ולא יהיו נצח בעינקם לדיראון.— Trauerrede von D. L. Straffer, RabbinatScaudidat. לעת כלתה שנת אבל ח׳ ארר ראשון תד״ת על מות גבר יזכם בעוז ה״ה הרבני הגביר המופלג ומופלא מכם ושלם במידות תורניות ונשגבות מתותני מרה יעקב יחיאל מיכל שעהנסעלר דל איש לוי*.) מק״ק םתרנת״ במדינת גאליציען. ״קול אומר קרא, ואמר מה אקרא בל נשל חציר וכל חשדו בלע השדה" יש«י׳ מ' ו'. — אס אמנם מאז הוקנו מוחדוח חנל ונצוס אל אל עשר דומם הקיצה, ורוח נשמח י<"ם נפח נאפיו, גס המוס נצמד עמו כמאמרם ״וירא כי עוב מאוד, זה המוס," הציב ' *) עלם אחל ,לדבר אודיעך קולא נעים 1 אח האיש הזה ומה שיחו, הוא נולד נק״ק 'ייני נשנח החקע״ב ממשפחה למה נן יחיד לאנוסי ו היה, ומעודו ועד יום מיחסו הקדיש '"יחיו לחורה ה', אנל נם לקול אמוחס החכמה חעה אזנו; נצל דליוח עצי הדעה שכן ״י ושקע, כל עמלו בחיים מעשה הצדקה, אליו נשא אח נפשו לחמוך עני ורש. הוא היה קל לניס החולים, וגס לאש לשאר חנלח גומלי מקד רפד השוכנים על ערש מי, נו ^אי האחוזים בחנלי עוני ומחקור משען לחם ומשען מים, מלחמו פרם לרעב, והערום ’ ’יאק מאין כקוס נקלה בלבושו הלבישהו, נעו! חנמומוחיו שעשע שנע׳ רגז הנאנחים ייאנקים. — אנל לא ארבו הימים והמוח הצר הציב ימינו עליו, קשחו דרך על לב ייתכנו, שמהו למערחו. — נשנה העברה יד ד' היה נעלי גאליציען, הקעב ע י פ ו ם ישוד ייעד והזקן הנקלה והנכבד מי משועו יחנא?! לנים חללים הפיל, הלם ולא סמל. — רבים ואהל׳ דלים — ופה הראה אה טוב לבנו הטהור, לא חם על עצמו ונשרו ייק הציל נפשוח בני אדם מני שסח, כי לא יכול לראוח אנשי מכאונוח, נגוע׳ הדו׳, א חש לעזרה כפעם נפעם, גם נחצוח ליל קם ממטהו לרוך אל המולה ולערוך קמי 'יי וחלושה, עשרה נשנט חל״ז נם הוא נפל למשכב, פעם אחזתו פלצוח, ופעם יקד ויל כיקוד אש — ואהה! אח אשל יגרנו נא נח׳ אדר קול יללה נשמע נעיר; "מח P* אבינו, מח מכלכלנו!״ חאח היא המצבה אשל שמחי נגשחי אל קבלו: 6