Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 76

76 סופעיו וראש• העדה צ׳ •בלו להם נסים לחינוך בניהם להיות «נתלים על שערי חורה ומדע •חדיו. — וצי •עשו להם נהי הפלה לשור 'בקול נעים לפניה' בהדרם קודש כשי מק׳ המחיקא לא האלה אשר נותנים קול נביה ה' צחיחו יער שואגים לטרף (טז) וימחאו כן> מרקדים כעגל, מתנועעים כעצי יער «פני הרוח (ין) «חופפים על לבם וימחצו בשרם כאלה אשר התגודדו ברחמים וישרפו שרטת בבשרם עד שפך דם (מלכים א' ׳"ח) ועל אשר המה ישיחו מורה לבניהם ודורם טוב להם מוכתר נכתר תורה וחכמה.— חורה תמימת וידיעות מתאימות. שכולה אין בהם לכן יורידו לאר־ן כבודם. יעטו אותם כמעיל כלימה בדברי בוז ונאצות ויחולל שם ה' בעבורם לאמי : עם ה' אלת בני ישראל עם לא בינות הוא. כ׳ לא ירחמו על עולליהם ועל נפשם ללמדם חורת ה' ותורת האדם, להשכיל להטיב להיות איש מאושר, ואדם מועיל לארץ מולדתו. — (מי אשר לו נודע השתדלות ויגיעת הרב החכם המהולל «' אברהם כהן נלנוב וראם׳ העדה הזאת. זכרה להם אלות לטונה , ישמע דני’) (ידן) ולו שמרו בני ישראל דברי חכמיהם בעלי התלמוד כאשר יתפארו לשמוע בקול דבריהם, אז לא המירו כבוד רבניהם וראשיהם בקלון. כי חכמים אמרו כיון שנתמנה אדם פרנק על הצינור אפילו קל שבקלים תר׳ הוא כאדיל שנאדירים (מדרש קהלת) ואמרו אין לך אלא השופע שבימיך, יפתח בדורו כשמואל בדורו (ל״ה כ״ח) יזורא נעים •דעתי כי תאמר אלי אשאלך והודיעני. מה זאח כי תתהפך בדנליך כחומר חותם? הן תצעק חמם על הרבנים כי לא יעשו מאומה לטובת עמם, שפכת חמתך עליהם בקלון מתמיד וחרפה רצופה. ועתה תוכים אותנו על אשר נמיר כבודם בקלון.— דע ידיד נחמד! כ׳ לק מרננים יודעי ותופש• התורה גם חכמות הטבע וידיעות אלתיח האוחזים נזה, וגם מזה אל יניחו ידם אנכי דובר, כ׳ לתם נאוה חחהלח והכבוד. וגם אלה אך נזה ’אותו לנו, אם •קדשו זמנם להגדיל התורה והחכמה ולהאדירם וכל מעשיהם יהי' כפי מק׳ המדע. כ׳ לא המדרש תעקר אלא המעשה. וגס יוקירו החכמה ולומדית, בהשתדלם כל היום ללמוד וללמד, לקנות להם חכמת להוםין> שלימות נפשם, וגם יעשו נפשות יקרות נהרניצס חורה ומדע. — אולם מה יעשו חושש• התורה בזמנינו. אין נפשם חשקת בה לסלסלה ולרוממה . לק •עשו אותה עטרה להתגדל בה. גאותם גיא מאוד. מחזיקים טובה לעצמם כי למדו תורה. ויעשו עמת מקנה וקנין. ויאמרו לבית ישראל לשכן בערפל, ולילך נחש־כה, ישנאו החכמה ולומדיה. וכה ישגו אחריתם כל עדת בני ישראל טז) והכלל בזה שההפלה צריכת שלשה דברים כדי שתהיה ראויה להתקבל, האחד שתהיה נאמרת במאמרים קצרים נאותים ומורים על כונח המתפלל, ולא ירבה דבלים, שהסכל ירבה דברים, ולריך שיתי' הדברים הנאמרים ההם ערבים אל השומע ולא יהיו עליו לטורח. ולזה נחנרו השירים והפיוטים והבקשות העשוים במשקל אל התפלה להתנקם נחס אלו העניניס כלם ועוד נוסןז עליהם שחס מסכימים לנגוכי המוזיקא. — והב' שתסכים כונת הלב עם הנאמר בפה, ולא יהי' המתפלל ממי שנאמר עליו ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו, ולנס לא נכון עמו, אבל •הי' ממי שיסכים הלב עם הפה . וחגי שיהי' הקול נמוך ומורה על התכנע כאדם המתחנן לפני אדונו כמאמר המשורר שמע קול תחנוני נשועי אליך. ולא יהי' ממי שנאמר עליו נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה •רמי' י״ב. עקרים מאמר ד׳ פרק צ״ג. (ין) וראה בעיניך תישאל אדם שאלות ממלך נ״ו וגופו מתנועע כנוע עצי יעי מפני. רוח — של״ה עניני תפלה דן> ר"נ . — (יךן) אחרי כתני זאת נאה השמועה לא עונת אשר לקולה תצלנה אזנים. כ׳ מריבי כהן הרב החכם מ׳ אברהם הנזכר — אלה הבוערים נעם מתחסדים נשתוללו מעצת שט! ושלחו מלאך רע עלה משאול ואבדון לשים מות נסיר איש אלהים שמו ננרוחו ראי ומאכלו לענה, והאיש הרם הזה חת! גוע נעונם . ונאסן! אל עמיו על דבר אמס אשי הורם ולא הסגיד לשקר. — בית ישראל .' הכזה תגמולותיך לחכמיו ולסופריך? אתה עיר לנוב , מה אעידך ומה אנחמך? גדול כים שנרך, ועונך מנשוא . כ׳ איש חסיד( נאסן. ובכנפיך נמצא דם נפש נקי. — זאת פרי חטאת המתחסדים חכמים תבונה א’1 נמו. — ואתם דורשי לשי! יספר, חכמים נבוני לחש נמצאו שמה אוהבי ומכבד׳ תחכם היקר המנוח זצ״ל . הנחמו, ותהי משכרחכס שלימה מהאל הטוב , ואין עול, דיין אלמנוה, ואב• יתומים, על החסד אשר הטנתס לעשות עם אשת המת, והיתומים קטנים האומלליא מנצים גודל פידס ואידס אנידח אב יקר, ואני מנליגית׳ עלי יגון, — לבי עלי דו׳ י