Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 75

אחי> אמה יסודותיו כעלה הככג הנזכר אשר אמר: "הלא לאנו לאגו •פריד האמן גנלי כנין הלננים אמד אחד" חלילה לנו להרוס יסודות הדה, שמותיו על אנני מוצק ׳עמודו כצור חזק בלב ימים, אשר ישאון דכיוחיו , ולא יניעו אוחו ממקומו, כן האמונה, עממיה לא ירופפו, גס כי ימועו מוסדי אין, וגהמיר אדן לא נמיר הדה, הננץ הנפלא עומד נהדרו, ורק חקור׳ עכביש אשר נארגו מהנלי שוא וחנלי שעי כ!נ, ואנק העה ועחי עפל נינקו נחמודיו ויסתירו אורו אנסנו עמלים להסירם בדעוח מנוצוה עע סופרים, כי שורשינו היא כסן> מזוקק עהור מסוג נבדל מגדיל עומדח לעד, ואשר עממו קרני זהרה המה אמונות שוא, ודיעוח הבל, אותם נסיר למען הבריק אורה כלוחות שמיס מעולפוה שפירים עת מידי נותנם יצאי. (יד) וכה אמר הי אלינו ייסדנו מלכה נדרך העם הזה, אל המתחסדים. מת לבם חדכאו עמי, אתם חרדפו הבל ותהנלו בלמודים ומעשים לא עלו על לני, ותהי יראתם אותי ללכת שחוח וכפוף כחעוטרות גמלים גנם, וכנחש על גחונו ’לו וישוף עקב איש . בן יעשו וממת למו כדמות חמת נחש לרדוף נאף בל דורש דעת. ’לבו נבגדים צואיס. ומנעליהס ברגליהם נממרים בחמר ונזה ידמו לרצות לפני אלהים (טו) חשה אלוה אותם סכמה ושקו פלילה. תועים לא ידעו לשוב. ישכחו בי חורתיני צותה לנו יקיוח חגיו והנגדים נאמרה קדושים תהיה כ׳ קדוש הי אלהיבס (הרמנ״ן פ' קדושים אמר כי מצות קדושים, תהיי כוללת כל מיני פרישות שלא יתגאל בריבוי האכילה, ולא יהי' מצוי אצל אשתו בתרנגולים, ויקדש עצמו מן היין שלא ישתה אלא מעט לצורך בריאת מפו, וכן ישמר עצמו מן הטמאה וישמר פיו ולשונו מן הדינור הנמאס ויחיה זהיר בנקיות גופו אע"פ שכל אלו המלוח אינם רק מדבריהם מ"מ עיקר התורה הזהיר על הכלל. — מדברי הגאון ר׳ צבי חיות) ונאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים (לבנים ונקיים ממש [מספר V נוסלין] ושמן על ראשך אל יחסי — ואמרו ז״ל ת״ס שנמצא רבב על נגדו חייב מיתה (שנת ע״ח) ואמרו הדר אלהיס אדם והדר אנשים כסותם (מס' דרך ארץ) לכן אחת אמרתי כ׳ עוד אריב עמכם עד יעזוב חסיד למראה עיני אנשים דרכו. נתוכסה יחדיו. ני אמרו מפני מה חרבה ירושלים על שלא הוכיחו זה את זח וכבשו פניהם בקרקע. — אן> אין שוח לי שיהיה האדם שופט אדם בנזק אשר יצמח מזה. שנאת אדם ולשון רכיל, ולא ידון רוח אדם באדם כי בלס נמסחר שגו וחכמת מה להם. לכן פקו פלילה, ולא ’זעו נכוחה, ואת הישרה יעקשו (לא בל המרבה בסחורה מחכים, וגס אמרו לא מעבר ליס הוא. התורה לא נמצאת בעוברי ימים ונסוחרי האין למען הבצע) ואלה כמריני כהן. על דברי המשרה הנתן על שכמו להיות בהן לאל עליון. כן יריב בית ישראל עם יעל העצל שהוא שמח נחלקו, ועל נעדר הרגם ההנאות לעוני ענעיו שהוא נזהר כלומר ירא חטא. (ושהחסיד שבימינו שהוא סבלן מפחיתות הנפש, וירא חטא מהעדר הרגש ההנאות לעוני טנעיו ושמח נחלקו מעצלות ואומר כמתנצל אשר בוטח הוא בה', יושב יעל ומדמה כי •עשה אלהים ארונות בשמים להריק לו שפעת כסף — ראה עקרים מאמר י' פ״ו. החליצות וההשתדלות מועיל והכרחי בכל דבל מן הפעולות האנושיות. — ינחינוח עולם פרק ל״ד. ופקס עיניך כ׳ רבים חללי היאוש ועצלות ידים אשר הפיל «חללי גזירת החרותה אשר הוא נחמת הפתאים. בטח לני אחרי תכלית שבטחון נבוראך נעזר החריצות ותשועת העצה כי נם יבורך גבר, באמרם ונרבחיך בכל אשד תעשה.—) יעל זה המין מן הטעות יחשבו ג״כ הפזור ויתרון טוב הלב מן הפעולות העונות. ואמנם ’שיבח נאמת הממוצע שמונה פרקים להרמנ״ס פ״ד. תורת משה לא העבידה אותנו גיישות אך נדרך השוה ולתת לבל כח מכוחות הנפש מהגוף חלקו נצדק מבלי רבד, 5י הרנוי נכח אחד קצור נכח אחר, ומי שנטה עם הנצחון קצר בזולתו, ואין רוב ’תענית ענויה למי שתאותיו חלושות וכוחותיו חלושים וגופו חולה אבל טוב שיעדן גופו,— ’יורי מאמר נ' פ"נ . וכן במורה פל״ט ובתלמוד תענית בל המתענה נקרא חוטא. — 1v) אל תבוז כי זקנת אמך אמר ר' זעירא אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה . ירושלמי. ברכות. יטו) מנהג העונד אצלינו איננו נגזר מן העולם שלא יהי' למשא עליו וימאס החיים שהם ייעונוח הנורא . — ואך בזמן הזה , ובמקום הזה, והעם הזה , ואין סזון נפרז, עם 9׳עוט החכמה , מ* שתכניס עצמו להנזר בפרישות כנר הכניס נפשו ניסורין וחולי נפשי ינשמי — ותראה עליו דלות המלאים, ויהיו סבורים בני אדם שהוא דלות הכניעה והשפלות '**יוי נאשי »ואס בחייו מפני קיצתו במאסריו ומכאוביו לא מתאותו לבדידות, ואיך לא י’,' כן? והוא איננו דבק נאור אלתי. — כוזרי מאמר ג' פ״א.