Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 77

77 לחשוב כי תורסיכו חורה משה אמה האשור לימוד הסכמות. כאשי איש אחי גלה מדון נין אלוף נעורים . נין איש ורעיחו אשת חיקו. כי הניאו לפני כק משפעו ואמי לו רעתך רנה. וחעאחך גדלת עד שמי רום כי תלמוד משפרים קצרי הקומה. צנומות ודקות. והנגוד נקפלינו ארוכים מאלך מדתם, — ואקן> אחריו מלא מתמקדים לרדפיהו ולעשותו חרם נישלאל י וגלש גלשיהו מניתו זו אשתו ומגן עדנו. ’ע! שלח ידו לאכול מפלי עץ הדעת. רג כזה הוא האנן נגן» נו ינגפו לגלי דורכי היכל החכמה והוא נמורדי אור.-ואשר אמל החכם עם הקפל (כ״י נדנליו אשר הנאתי) "אך הניעו אין פעלכם אפע, יען האנוח ניאוחם נדנריכם כהנה וכהנה מאמרים הנוגעים באיזה מנהג ישן נושן מל יצומו על תמחנר, יחרימו המונית מניהס ." — יאמר נא ישראל! האם נעת נחשה ממנהגיהם המקולקלים, ולא נלעג להמתחשדיס ונכתונ שירים יקנו ספרינו, ויקראו אותם? — הן גס השירים כמו דוה יזרו הלאה , לאו עמא! יקראו למו יחלימום מניחם גס קפלי דנר׳ שיר ומליצת (יט) — ואם הספלים אשל נחחנלו מתמה אשר יליאים ושלימים הם אתנו יקנו וילמדו? יש נותן כקפו ננשך, ומקנל מינוריס על דנית. רב הוא ומפלפל אם הנשך הוא לינית דרבנן או ריבית דאורייתא. (כ) או כותב קפל על טריפת הריאה ושכח הלב. — (ההמשך נמחנלת תנאה אי״ת.) (יט) חן זה דבלי במקומות הלנה כי נני ישראל ישנאו המליצה ושיר יען חין לעעוס אין למו, נועמס נל עליהם כי לא למדו סכמות ולשונות. ואצלם אם השילה מדברת מאחת ממידות חנפש כעל גנולה או נדיבות ידמו אותה אך שפח יתר, ביוסד אס השירה נעתקה מלשון עם אחל יאעמו אזנם משמוע . ולא כן דמה הרמנ״ם זצ״ל נפתח הקדמתו למורת. אומר לתלמידו ר' יוסף ש״ץ ״גדלה מעלתן בעיני ללוג זריזותך על הדרישה, ולמה שראיתי נ ש י ל ך מחוזק הפשוקה לדברים העיונים" — ובפירושו על המשנה כל ימי גדלתי בי; החכמים ולא מצאתי לגוף טוב מן השתיקה אומר : "בחנתי כל הדברים ומצאתים נחלקים לי', חלקים. הא' כלו נזק מבלתי תועלת כלל. כקללת בני אדם ודבר נבלה. — הב׳ יש נו נזק מצד אחד, ותועלת מצד אחר, נשבח אדם א׳ לקבל נו תועלת. — הג׳ דבלים שאין חועלת נהם ולא נזק, כרוב דברי ההמון, אין נבנית חומה פלונית. — הד' דברים שכלם תועלת. בדברים בחכמות ובמעלות. ואומר עי״ז, שהדיבור יסלק לפי חיוב התורה לחמשת חלקים — החלק הראשון: הוא תמצוה בו, והוא קריאת התורה. תחלק השני הוא הדינור הנאסר כעדות שקל והרכילות — תחלק השלישי הוא הדבור הנמאס. מה הס מנהגי פלוני. אין התעשר פלוני. החלק הרביעי הוא הנאהב והוא הדבור נשבח המעלות השכליות או מעלות המדות, ובגנות הפחתיות משני המינים יחד להעיר חנפש למעלות נקפורים ונשירים. — החלק החמישי הוא המותר והוא הדינור במה שמיוחד לבני אדם מקחורתו ופרנסתו. — ודע שהשירים המחוברים מאיזה לשון שיהיה לרין שיבחנו נעניניהס , אם הם הולכים על דרן הדבור אשר חלקנוהו. — ואמנם נארח׳ זה אע״פ שהוא מנואל מפני שראיתי זקנים וחסידים מאנשי חולחינו כשיהיו במקבת ״ן, כחופה או זולתה וירצה אדם לשיר שיר ערני אפילו ענין השיר ההוא שנח הגבורה או הנדיבות והוא החלק האהוב או בשבחי היין ירחיקו זה בכל צד מן הרחקת ואין מותר אצלם לשמעו, וכשישולל המשורר פיוט מ; הפיוטים העבריים לא ילחיקהו ולא ירע בעיניהם. עם היות נינליס התם המוזהר ממנו או הנמאס, חת סכלות גמורה. שהדבור לא יאקל ויותר ייאהב וימאס ויצוה באמירתו מצד הלשון שנעשה אבל מצל ענינו שאם יהיה הטנין ההוא מעלת יתחייב לאמרו באיזה לשון שיהיה — ואס •היה כונת השיל ההוא פחיתות באיזה לשין שיהיה אסור לאמרו. — וזהו דברי החכם יש"ל במכתב אחוז: ומשבח אני המפליא לעשות במליצות וחיילים יגבר כי נזה נכר אם הוא חי אלם או מדבר. — (כ) חכמת תמקכן. בזויה י זקן שהוא יושב ומסכן בדבריו. הגון זקן שהוא יושב ילירש לא תכירו פנים והוא מכיל. לא חקס שוחד והוא לוקח. לא תלוה בריבית והוא מלות — מדרש קהלת. הובישה הורתם שהם מביישים דבריהם בפני עם הארץ. כיצד החכם יושב ודורש בצינור לא חלות נליניח והוא מלות בריבים, אומר לא תגזול והוא;יזל. מדרש לנה פ' ואתחנן. — ■4