Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 74

בלעם אשר שהמה ההורה. (יא) אם המה שחדו לצפשותס ממשפט ההמון. הרלנ״ג לא אמר לשמש בגבעון אל חיום. (יב) ולא לחם נמלממוחיו — הרד״ק היה הרג,) שמואל הרואה משמים ארן בהבל, מעש, בעלת אוב (ראה הערה ל״ד). ולא היה לנו חורה קנאות, ולא קנאת התורה, וקנאת האמה. — ולולי דברי בעלי אתושוח כעורים נמשש באשילה. עברנו מק ושרצנו גדר להשיג גבולות גבלו ראשונים או עמשנו עלינו תורות אשר לא צוה אלחים. וחכמינו ז״ל לא היו קוראים לאים כזיל העלום מדרכי העולם לאשור אישר על נששו: דייך מה שאשרה תורה, אשר ירכיה דרכי נועם ומי בהם האדם, ולא שימית עצמו. (יג) ואשר אמר (ככני יצחק ביברים אשל הבאתי תעלת ג׳) "היוכל איש להריש בנין חזק ואמין בהכותו באגרוף נשעס אחת" אנחנו לא נהרש חגנין, לא נכה הבית ישישים, ונהשוך הוא כי עמלים אנחנו לחזק בדקי הדח, וחלילה לנו להרוס (יא) מגמת החכמים היה להראות כי עדות ה׳ נאמנה ושקוייו מתאימים עם הדעת למען יראו העמים את ישים ומנס ויאמרו אכן תורת ה׳ חמימה עם חקי החכמה . שקוריה יתאחדו עם התבונה ואין נהם נשתל. וכן דברי הרב החוקר אלה׳ בקשי עקרים מאמר א' ש״ב ומה שראוי שנאמר בזח ללמד זכות על חכמי ישראל המדברים נזה וביוצא נו. בי מה שהוא דעת כוזב לא תבריח התורה להאמין . כי לא תכריח התורה להאמין דבר שהוא כנגד המושבלוח הראשונות, ולא דעת נדו׳ שלא יצו״ר מציאותו אצל השכל. אבל דעת כוזב שלא יצוייר מציאותו אצל השכל אע״ש שנא בתורה נשירום כמו ומלתם את ערלת ■ לבבכם אין ראוי להאמינו כששועו וישורשו הכתובים נאושן משכים אל האמת.— תה הדרך שכתבנו הוא בעצמו דרן קצת האחרונים ששירשו נשחימת שי האתון דבר בלתי משכים לדברי חז״ל. כונחם לומר שאין מהכרח ירכי התורה להאמין הנש ההוא אלא על תדרך שהנינוהו הם. — ואינו יוצא נזה מכלל נעלי חתורא חלילה, ולא הותר לששר בגנותו ולקרותו מגלה שנים בתורה ולא כושר, ולמנותו נכלל המינים חש ושלום. וכן דברי הראנ״ע בהקדמתו להתורה וכל דבר שהדעת לא תבחישנו בששועו וכמששטו נשרשנו כמלת נשר ועילת לבנות . — והמורה ש״ו לשני ותנועות אתון בלעם ע"׳ מלאך ונשרק מ״ב לשני אומר ענין בלעם ודברי האתון תבל במראה הנבואה. — ובשקיקתא זוטרחא ש׳ בלק נמצא וישחח ה' את שי האתון שיבר בלשון שדבר בלעם אז והי' לשי שעה כ׳ ב; חשנו שי האתון נין עשרה דברים שנבראו ע״ם נין השמשות ותנאי החנה במעשי בראשית.— ויבינו תעדיה אומר: אחר שנתברר לנו שאין דינור דעת כ״א באדם לבדו יצטרך לומר כי הנחש נם האתון לא דברו רק מלאך דינר בשבילם. — וזהו דברי הראנ״ע נש׳ בלק. אמרו חז״ל שעשרה דברים נבראו נע״ם: ויאמר הגאון ני לא דברה האתון. ורב שמואל בן חשני תשקו, ורב שמואל נעל השירים חשב להציל הנחשם. — ודע כי אנשי שיקול הדעת הוצרכו להוציא הדברים ממשמעם, בי אמרו שהשם לא יחדש אות בעולם לשנות המנהג שניא רק להצדיק נביאו — וכן דברי העקרים ש״יג מ״ג, כי אין ראוי לומר שיה׳' שבח להש״יח שירוצו כל הדברים נדרך נם ושלא על המנהג הטבעי ב׳ הדבר המוקבם מכל החכמים התורנים הוא שהטבע יקר בעיני השם ושלא ישניהו אלא להכרח גדול שאי אששר זולתו. — (יב) ראה עקדה שער י״ג נד״ה: וחכמינו אלת נכרתס נריח עם הפילוסופיה היונית משתדלים בכל עז לנטל נישים ונשלאות אשר העידה התורה האלהיח עליהם. — וראה מורה ל״ה לשני דעתו מהעמדת שמש בגבעון ודברי אנרבונ׳ שם. וחראנ״ע ש' האזינו: נ׳ בל דרכיו מששט שלא ישתנו מקיהס על משפט אחד וזה התהלה. ואין לטעון בעמידת השמש כ׳ סודו ברור וראה פירושו באוהל יוקף שם. — וזה דברי הנדרש׳ נש״ויז הרשנ״א. הענינים היוצאים ממנהג הטבעי נשאירם בלם על גלויים מפני שהם אששרים, נחק יכלת האל והנדחים עוד נחזוק האמונה כענין דור המבול ודור הפלגה והצלחת האבות ופקידת האמהות ומופתי מצרים בלם, ומופתי המדבר במעמדות הנכבדים ועניני כבוד והמן והבאר מי מרה ומי מרינה ופתיחת פ׳ הארץ וכל מה שבמדבר ומופתי הכבוש בבקיעת חומות ירימו ובקיעת הירדן ועמידת השמש. — בל אלו והדומה לחם מחויב בל איש אשר בשם זרע יעקב מבונה שלא ׳חקר מפשוטיהם אף כמוט השערה — עם היותם אפשריים נמק יכולת הש״ית. — (יג) ומה שרוצים נו השילוסושים לב טוב קוראים מ׳ שכל בונתו להיטיב לבני אדם בגופו ועצתו וממונו בכל יבלתו, בלחי שישיגיהו נזק או בזיון, והוא האמצעי משתי קצות! ושעמים יחשבו בני אדם הקצה האחרון שהוא טוב ויאמרו על פחות הנפש שהוא םנל1י