Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 73

(Nach Kohebue.) יפעין הבד^ח .) לא אראה בעידם. — עת על אידי אאנח אויד, איליל, מר אתשח. עיני עוברים מרחם כמים נגוי אך פניני דמע1תימ1 על לחיימ1> אהה ■' מעיני נסתרו. אולם ע־וד מעט, ולעצב ך!ץ ולןצב; במקיום אפל וצלמות - נצח •: v I ־־:vt באישון — ליל "קבר ישטה אני הנכר ראיות הדר שמום ארימה מצח. שמה צעיף עלטה יפיול מעירם ובננה האביב יופיע לי החיים. - העור. בעומלת חשך ועלטה 1 1 ־ ■11 -נ 'ז 7 נצח נפישי לוטה סביבי שואה ואמיט; כל חמדת החיים צבי מתת — שמים ה1ד א1ר שמש עיני לא תראינה הלכבים בטסלותם יהלו -זי,•‘• י י־ ירןר הולך הירח ועל פרחי — ריח בני אדם יגילו t •־ T T T* אך עיני אהה! לא תחזינה; פי עוללים ויונקי — 'שדלם תהלת יוצרם לבשרו; אשמע היוד קולמיו אך תפארת שפתיטו J Q ף, (המשך «מחבלת •"ד) .Cntgegnnngs-Schreibcn von S. H. Mondschein לכן דעו אישה כ׳ טוד לאלוה אתנו, לא לשליש, לכל ««שה אשל לא «au בעינינו לדיש בחזקה קולילו, כי כמה אלשיס אשל אלתו לחבלה את «ולדי אול לשלוש דבלי אלהיס חיים ולהפכם ללעלה היו הולכים למעלה לאש, אס לא שוע לשון הכה בהם . — כמה ששדים יקרי עדן לא ’קולו נכהם אושיל לא באו לאול עולם. (י) ועם מום חכמים ח«ות חכמה! אם לננס כן דמה לחשוב לעון לגלוש שולי עון רשעים על פליהס ואם ש«ה חלפו לקרוא לרע עוב , ולעוג רע . אם כן היה לא כחב תלמב״ם זצ״ל קשרו מולה נניכיס נו •הרוק עד היקוד כל אמולס שוא . לבנו העהול לא כן דמה ואמר בהקדמה?שלו: "אלי האיש אשל כשיצקהו העלין וילל לו הדרך ולא ימצא חחנולה ללמד האמת 0גא עליז מושח אלא בפיאות לאחד מעולה ולא יאות לעשרה אלפים קכליס, אלי נוחר 5אמרו לעצמו ולא ארגיש נגלות העם הרב ההוא, וארצה להציל המעולה ההוא ממה!1־אקע נו, ואורה מבוכתו עד שישלם וירפא". והחכמים אשד עמלו להראות לדעת כי קשולי ולמולי החולה , הקדושה על אדני ייישישע׳ השכל כוללו ועמלו להוקיר כבודם בעיני עמים זולתילו לא היי תגלו שה אתון (י) לולא המשק המוטבע בלב לדיני המשכילים להועיל להנאים אמריהם בחבורים ’קייס שנהם זרח בחשן אור לישרים, אז היינו כחולמים וכעולים ממששים כעור בשערי מל«ות, ועיר פרא אדם נכללו צאנה ואלפים כלס, וגם נהמות שדי. ישר מקנליה בקשרו אלים