Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 68

לכבוד משורר שפת קודש ומליץ זמננו החכם מיה מענדל בדי שטערן♦ Von M. Rieger.*) £שכת חסדיך למודעי שפח העבריה עוררת שטחה גלב איש, לגנו תאיר;גידם ^הגת טענ;ה ומגלותה הנדחה והשמה דרכו כיוכבי יצחק מתחת השמים. להקים העזובה פעלת באמץ כפים. בראש הומיות י:םפר תהלתף, רבנות אלפי ישראל יהללו צךיקתך , ישרים ותמימים .יגידו חכמתןי טאטאת ממכשול שבילי שפה העבריה על אדמת זרים גדלתה לגפן פורה, דממת מאשפות?נפר שפה הנשכחת נטעת איותה כלה שיורק כשמחה ונחת, קחה נא מאתי. ואם הכרתי בלעג ילש־וני כגורי פרי עטי, אנא שא נא אדוני, אישר ממקור לבבי, כי צעיר לימים אנכי, לכבודך עתה אביא, יךי קצרה וצר כחי. — הערות. Von Juda L Borges. נהג הלב החנם «והי וואלן! «•p ני׳ נמחנלח כונני יצחק ע״ז נהעלות על מאייי אגלח נקולח!ייטע 91 אוח ז׳ ח״ל "אוכיל גם דנל פליאה על חכם א' שנחנ נכ״י1 *) So überhäuft wir auch mit derartigen, an uns gerichteten Arbeiten sind, w daß wir, ohne Uebertreibung, ganze Hefte hiemit ausfüllen könnten,!*לווי so dankenSwerth sie uns, als Zeichen herzlicher Anerkennung—des einzigen Lohnes unseres mühevollen StrebenS — auch erscheinen, so können uns »ennoch manchmal nur unabweiSliche eigens obwalteikde Umstände hiezu beßinimen, der Bescheidenheit nahe z» treten und selbe zu geben. — Sie sind »»fbehalten und auch für sie Wirt, eine Stunde schlagen. — Auch bei diesem Wedichtchen, welches uns von dem geschätztes Herrn Dr. I. Markstein, •<1I« von einem wahrhaft vielversprechenden zwölfjährige» Knaben verfaßt,!ugesendet wurde, glaubten wir ״'משום עת לעשות לד׳ הפרו תורת העבוה»- Ausnahme machen und e«, zur Aufmunterung und Aneifcrung, geben zu Müssen. lern. 1^