Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 67

67 v יסובבו בחוג וימהרו למח1ז חפצם, נחלי איתן מבלי ’יודע איורח ׳;רצו לרבם אל טחיוז קצם, עלה נובל ניופל :נדיוף מרוח,;רוץ בשביליו מבלי מציוא מנוח. ואתם כסילים חייכם ב;ג'ון תאבדו ׳ לדעת מאין וגם אנה תלכו. אלף «מנים יולדו לא ימרו, נגד רגעים נוכח פנינו עזרחו, בלגו גוענו ואז אין תיוחלת, הכל הבל עוכר!אמר קיוהלת. כחדו עזר כנגד יפה עינים, והתענגו תמיד עם יפיח בכפלים. אהבו איותה עוד חלקם פורח, בלעדה הכל הבל ורעות רוח . יד אלך,ים כי תיסרכם מז-בלר, יהאסיון נגדכם בחרב שלופה לוחם . שפכו למעיותיכם לפני הדום רגלו. וינחם על הרעה וישוב וילחם. פי אנקת בכי ומספד תמרורים :ערב ועעם לנפשו מעולות כרים. טישטרי שחקים וגם ישמש וירח. : r ״ : s 1■ t ־ Ts v״ - מ^חה להזכיר. לשיר הזה חשלח׳ לפשוד ׳דיל׳ וחשיש׳ איש שליחי, שאל גשרי ועמיה׳, צעיר לימים, הולך אח חכמים, לן ששנים, ואש לנשוניס, איל העופל, אשכול הכופל, הוגה שאמר׳ שפל, השחור המשכיל הסחן ה׳ אייזק דיאמאנד, אסל׳ היוח׳ ימים כשירים סלוד ממנו שמלחקיס, וששח• וראיה׳ פניו כלאוח פני אלהיס. :מי חיתי שהרו מפלט למיו, קלו כאיורג לכליות באפם תקוה ׳ האביב תם ושמים הקיץ בחוטיו,;בשל אשכליות עתות׳ ורוחי דוה. אתה הוא בעיני תמיר חזיתיך ׳ בב:ת ובשדה ובכל אישר אטה, נם במכתבך אשיש כי אויתיך, כל מיוצא שפתיך בצמא אישתה. לעת תישן האדמה באישון לילה ורוח מנשב בקול אנחתו;סיובבני, קולך הערב אשמע:רבה';ללה, על כי נפרמו מרחיק תישמיעני. לעת אשא עיני ואביט שמימה, לראיות צבע שחק כספיר לטוהר, יופי הךרת פנ,יך אראה ישמח, מתחת כוכבי נוגה יפיץ זיוהר. פאבן מעמסה :כבדו על שכמי י;טיס עברו עקכיותם בל נודעו י?צל אעביור ולא;ודע מקיומי,; שניות׳ כמיוץ מגורן נדו ונעו.?אלה בשלכת עלי היוד נזרה,;קי הראשונים נבלו ונם נפלו. העת כוננה חציה עלי:תרה, :ימי פרה האביב הלכו וכלו. אבל תמונת סניף נצב נגדי, מה;קרת בעיניי עטרת לבי. עד נשמתי באפי אאהבך סלח,?ימי קדם עודנה באביו:פרח, ,?לתלי ראשך שחורות כגורל חלדי, שבחך,וגודל ערכך אטמון ביחבי, :איור עינך כשמש בתקפו זיורח. מה אהללך; לך דומיה תחלה ■י