Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 66

— 66 — תסתירני בצל כנפיך ואנוח׳ "אמנם יגעת "חיים שבעת ״בוא קשי — יום בצלי — ותנוח. היו לי לנחלה מנת אדם עלי חלד אך הבל. לשאול קראתי היי רעיתי! שביבי התמוה. אביב החיים זעל על בשמים ישם לא יסער סרח ושושן׳ תקוה נאמנה היי לי למנה על זרועך אתרפק עד אשר אישן! אורח החיים רחב — ידים שבילי עולם תורה הדעת׳ נפש נענה תשבע לענה שם לקצור ברנה נקראת׳ מפעלות אלהים. «"ד נקשס המ״מין מי ממלל מקהל מגדודי מרסקים? מי מדד מקום מעלה, מנוה, מיי מלך מלכים מונחים — מבלאשיח, מיום מוסיוה מיוסדים מאור מאופל מעשה מעיכה מיד מחוקיו מגיה, מועלות מאולפוח משנלוח מחכמה מהיר מיוסי, מודיעים מפלשי מעשים משובחים׳ מסמנים מעין מקור מסהלוכי מקודשים, מ• מגשים מיעים? מי מכלכל מזין? מרעיל ממרומים? מי מחשיך מאיר? ממך מלבי משגבי מנוסי, מידך מפלחי ממק מחיים, מי ממוח — מאיר מחאר מכנה משגב מלכוחך? — ממרומי מעל מלאים מעידים מרגנויו מאורות מזהירים, מועדים מיוסדים — מבלואי מעה מספרים מינים מעורבים, מחיוח, מצמחים, מימים, מתהומות, מהרים, מבקעות, מיצורי מואהגיס, מגון> מכמש ממוזגים׳ מקוטר מוגש, מנחה מזכרח, מרגיש מפעלוח, מהלל משבח, מחריש משתומם ממלל מגבולותיך, מלאכי מעלה מסלדיס מעט מתהלחך. — מי ה3ל. Bon M. Nösinger, ה״מ ו״ה בוראנו צוד׳ והכל סר למשלחתי ׳ אנחנו לא נבין מטרת מלאכתו, שטחו וגילו במתנת גורל נחלתכם אכלו מהדנים ושתו דס^נבים, בתענוגים וגיל מלאו;מי חייכם, ותנו מטונכם גם לעניים ר״עבים׳ מבלעדי זה אין למצוא מנוח, י ־ ״ " יי , ״ < - T ־ התבוננו הכל הבל ורעות רוח. כמו בהודאי חמד בשדי שישנים ׳ הלך;בסר מנה אחת אפים, הכל öffentlicher Lehrer. על מ״ש הקשיבו לקולי עוברי עמק הבכה, באנחות אבל וקעינים מלאות דמעות׳ אתם נפשכם מכאב לארץ שחה, - v ־:׳■•. י י" "יי זז מתונה ואבל תבכו בעתות רעיות, מחכמת שלטה עתה מלין אכבירה ׳ מהלל הבל וךעות רוח אשירה. טי פתי;מלא;מיו ברעיונים, מדוע הארץ תולה על בלימה, הים סיוער וגשם;פול מעננים ׳ מדוע;גוע אנוש ואחריתו רמה,