Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 65

65 והלמוד גרוב ב״ע, ומואס חסתעןז למה אסלה המסתעפת ללעוה לבות על אין קץ ושמיה ישלזגשגו לחיותינו לשמצה בעיני העמיס ושם ’שלאל לדלאון; ומי מאנשים האלה יתאפק לימות גס אחיו, אם יהיה לו יד ושם לעשות ואת תחת משוה היושל?- נשיו( היומי יוכיח בי בסון ב״ע ימצא פלול הלבנות, שנאת מנס, נקימה ונעילה, יעיל שאלי מלוח פחתיוח, ״ה לק בשבת לוע התנוך והעלל שלימות הנפש . והנה אם אמנם שהשתלמות הנפש ע״י למול היא מעלת יעול אנושי, ושזולחה הצלחת עילם מה ואושל לע״הב נמנע, אז ג״כ אמת ששגגת תלמול עולה )לון — והיא שלוב 3"ע מבעלי תתלמול חושבים לק השחללות ועיון נללשות חלות למזיס וגמעריאות תכלית י]’ייעה, ואנשים האלה ממאשים בכל שאל מיני יליעוח וחכמות גס בעיב הלשון ולקלוק, יחישניס שיליעוח האלה מטמאות נשמותיהן העהולוח, מנעו בניהם מלמלם, אנשים האלה, יא ילעו העולם ותכונותיו, ישוב׳ הע׳גע אך מוזל בעיניהם, ועל אלה נאמל: ופעל ל' לא ה3יטו. מת מאול תועים אלת מללך חישל, אשל ללבו בה בלולות הלאשוניס! אלה הלאו 3?אות בחכמת הענע בתוכניות ובכל חכמה ומלע, ואלה זלקו תוכו, וקליפתו לקחו — גס חכמי אמת קלאו תגר על אנשים האלה ואמלו: כל ת״ח שאין נו ליעות נבלה עונת ז),«נו. תלמילי חכמים האלה יולעים היעב לכנות שם כל אחל מרבבות לבנות שלי מעלת 3ל חיי עו״הב פרוש לפניהם כשמלה יולעיס לשער כמה מיל מגלגל אחמה על נהל לינור י«שס על קצת שמיס שנו מעשי מרכבה, יולעיס כמה מלולוח נגיהנם, וכמה חלונות בכל ייייל ומלול - ואינם ׳ולעיש שנת הרעם ותמעל, או שנח הקשת בענן, ואינם יולעים לחלק הלנלים לסוגים ולמינים או להוציא תוללות הקש משתי הקלמוח ובלומה, יהיה חלקם 3ין עלן או נקוכה של לויתן — חלקי אל יהי עמהס!- מת תניעו ותלאו ני נבונים נ גל פניכם, 'למת תחלצו לשונכם? לא אשגול פי מפני קישע שלח; תרחיבו כשאול פיכם לנלעני, על אלגי אמת אעמולה לא אילא לא אשוב «חני כל. נחפשה לרכינו ונחקולה אחי, על איזה לרך נשקל משילה להשיל מכשול תזה, אול השכל יהל מכנן> הארך זמירות שמענו אחינו נ״י תקנו בתי השפל וחנוך היללים, הצליחו וגס עשו פלי נלכה נא נעקניחס לזכות בנינו, להורות להם ללך אשר ילכו בה למלאות יחשם ביראת ל' ומושל השקל להיות אהוב למקום ואהוב לבריות, אז יבקע כשחל אומו ייסל ואמת יהיה חלקנו, תחת הנעצון יעלה בלוש, ותחת השלפל יעלת תלש, והי' לל׳ נשס לאות עולם לא יכלת אוכי״הר. שורות האלה נבעו מעעי בשנת תק״צב שנות מתחלפות מנעוני להוציאן לאור ונמשך ימים האלה חלפו הזמנים ונשתנו העתים, הראשונות הלכו וחלשות באו, אשר לא שערום אבותינו ונבוא אי״ח אנין) ילי גם עליהם, להראות כי זמנים האחרונים הוסיפו שלה, י5י מנעת פניהם לחלוש ולעקר ישולי האמונה נכלל ונפלע בעו״ה. מנת אדם עלי חלד הבל. מצאתי, כסלם רטיה וממר. לבינה קראתי היי רעיתי! על זרועך אתרפק וארגיע, בספרים בינות׳ י* אחוד נסוגותי אך קטנתי מצפרדע גשם מודיע, לזקנה קראתי היי רעיתי אבכה ואתאבל על תהפוכות תבל כאב ומחלה לילדות קראתי היי רעיתי! בזרועי אחבק מוסדות תבל, תאוה ואהבה כסף ומדהבה היו חלקי אז ערכם שוא והבל. לידידות קראתי היי רעיתי! באהבתך אנעים שיר וזמר, אחוזת מרעים תרמית מלאים 5