Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 58

ועוד טרם כליתי לדבר הגיד לי מקורה, כן שאלתי אותו הלכות שונווח, וכן הגיד לי תשובותיו מבלי התיישב עצמו הרבה בדבר, רק פעם אחת עמד והמתין איזו רגעים, ואחר זה אמר לי r על ההלכה הזאת יאמר הרב בכסף משנה שלא ידע מקורה ומקומה בש״ם: וכן היה באמת — וכן היה לי פעם מסעי בחברתו לבראדי׳ וכאשר באנו בלילה בעיר זלאטשוב במלון, הלכתי לנוח על מטתי, וקראתי בכרך השמיני של ספר קורות היהודים מהרב החכם הגדול רימ יאסט נ״י, אשר היה אתי אז בדרך למען קרוא בו עת אשר יחנו הנוסעים ויתנו מספא או ילינו. — וכאשר ראה הרב חיות ספר זה בידי, שאל אותי על ענינים מענינים שונים הכתובים בספר זה איך הטיבו בעיני, ואם לא זכרתי אותם כרגע, אמר לי: הלא הם כתובים לפניך בכרך זה, בדף זה, או בהערה זאת, ודבר עמדי מכל השבעה כרכים הראשונים אשר קראתי, כאלו היו מונחים פתוחים אז לפניו. כן פתוחים הם לפניו שערי התלמוד בבלי וירושלמי, וספרי הגאונים והקדמונים, ספרי הריי׳ף והרמב״ם המצוינים בהלכה, כן פתוחים הם לפניו ספר הטורה והכוזרי, הרמב״ן והעקרים׳ העקדה וספרי האברבנאל, וכל ספרי הרב רמ׳ד דל המלאים עיוני פילוסופיא האלהית עפ׳ידרכיתורתינו, וכן כל ספר וספר הנכתב מחכמי עמינו ומחכמיהם בארץ אשכנז ובלשון אשכנז או בלשון צרפת, המדבר מעניני ישראל, מקורותם וקורות לימודי החכמה הישראלית (העברעאישע ליטעראטור), כלם כאשר באו לידו קרא ושנה בהם, ותלמודם בידו! — ומאד מאד ערבים עלי דברי דוד יקר הכהים מקהלות הקטנות, ופקדו וצוו עליהם כחזקה לשלם כפלים כפי אשר הושת עליהם לצורך קופה המלך והמדינה, לק נאספו נדיניס וגכירים רכים להיוה נקשר, נגד הרב דמדינה והפרנסים ויועציו, וכל אשר נח! סופרי! אהד (ערך שני אדומים) היה חכר כאגודה להגיד מוח דעהו, ונמעע ככל עיר ועיר נמלקו העם לחצי, קצתם נעו אחר הרב דמדינה, וקצתם אחר המכורה המתנגדת לו, וגם נין כני משפחה אחת רכו הלוחמים, וכל הרנניס אשר נתמנו עפ״י פקודת הרנ דמדינה היו נמצנ רע ומר מאד. כי נרדפו מ! אנשי הקשר ולא מצאו מנוח, וניותר היחת חמה שפוכה יסער מתחולל נגד הרנ דמדינת כעצמו, ונגד הרג הגאון מו״ה צני הירש ז״ל מזאמושע׳ן שהיה אנד״ק נראד׳, והורד מכסאו ויםנ שמה ערך תשעה חדשים עד שנחקנל לאכד״ק גלוגא כמדינת שלעזיען, (וכסון> ימיו היה לאבד״ק אלעונא האמנורג וואנזינעק), וכן נק״ק זאמושעך רנו המתלוננים על הגאון המפורסם מו״ה יוסן> האכגעלעהרעער, כעהמ״ח ספר משנת חכמים, נבל דנר היותו גם בן על צדו של הרכ דמדינה. — אש המרינה הלכה וגדלה עם כל יום ויום, ושרי הממלכה הוכרחו להרנוח כמשפטים וקאמיססיאנען, כי בל אחד דני סרה על רעהו להרשיעו, עד אשר יצא דבר המלכות ליטול הכנוד והשררה מישראל, כנסת שופט׳ ישראל (יודענדירעקניחן) נחנעלה. — ונחדש נאוועמנער חשפ״ו למספרם, נפסק כל עני! רננות המדינה והפרנסים ככל מדינת גאליציען, רק להרכ דמדינה מהר״ל כערנשעיין נשאי שמו וכנודו, ומשטינים רכים נענשו והושמו נמאנך. — ואח״ז כאשר היה הקיסר 'א!ען> ז״ל כגאליליען, היה גם כן נכראדי, והראה להרב רמדינה אות לטונה לדנר אתו דנרים טונים ונחומים, נאמרו לו: ״ני הוא ידע ויכיר, שהוא כאמת ראוי לאצטלא של בנוי הלוו, רק שכני דורו אינם ראויים, ולכן לקח מהם כל כנוי ותפארה“ כן דני המלך הכנור הזה , אשר ידע והכיר מצכנו. כאשר יאמרו המושלים עליו: ו י כ י יוסף את אחיו — והם לא הכירוהו. וכן הוא נאמת ב• מהרסנו ומחריננו, תמיד טל ידי המרינות והקטטות רק מאתנו יצאו. מנגד הראשי של הרכ דמדינה היה הרכ הגניי המופלג כתורה ויראת שמיס ר' סענדר פערלס, ושניהם נפטרו כיום אמי וכשעה אמת נהושענא יבא שנת חק״ן — כה יעשה המוח, יפרוש כנפה על המנצח ועל המנוצח ויחיל כל ריב ורוגז. —