Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 57

כפעם בפעם והיו בלבבו למשמרת. — מלבד ידיעותיו הרבות ושקידתו על ספרי התלמוד והפוסקים, היה מקושט גם בחכמות חצוניות הנחוצות להשלמת כל נפש איש משכיל ויודע, למד ושנה לשון אשכנז וצרפת׳ וקרא כמעט כל הספרים הכתובים בלשונות אלו ובאו למדינתנו בימים ההם, וביותר שקד על לימוד הגעאגראפיא, חלוקת הארץ והמדינות, סדר הממשלה של כל אחת ואחת, כל מפות הארץ והמדינות והימים והנהרות מוצאן ומובאן - וכן גם על ספרי קורות תבל (וועלטגעשיכטע) ותולדות גדולי ישראל וחכמי העטים, כפי אשר מצא קורות חייהם ותפארת מעשיהם כתובים בספרי לעקסיקאן השונים למיניהם בלשונותם. ממלחמות הגדולות אשר היו אז בימים ההם, ידע קורותיהן כפי אשר קרא אותן בספרים המבשרים חדשות, בכל דקדוקיהן ופרטותיהן. כאלו היה בעצמו על שדי המלחמה — וראה את כל אשר נעשה, כל כסר וכל שדה, כל הר וכל עמק, כל שר צבא וחילו, קרא בשם וידע את הקורות בכל הפרטים האפשרים, אכן לא רק על יום או יוטים, אך רשומים היו בזכרונו ימים רבים, ואולי הוא זוכר אותם גם כעת, כי כה הזכרון אשר חננו בו ההוא כאמת עד להפליא, היום הוא קורא בספר, ומחר יאמר כל הכתוב בו טבלי ימול דבר — ואני הכותב בעצמי זכיתי והייתי בביתו כזאלקווא איזה ימים רצופים, וכאשר נתגלגלו הדברים מענינים שונים, בקשתי מטנו למחול לי על הרחבת נפשי, ולקחתי ספר יד החזקה להרמב״ם זיל חלק ד, פתחתי וקראתי לפניו הלכה אחת, ושאלתי מטנו מקורה ומוצאה בשים הודה לפני שרי מדינה גאליציען נשם אניו הגאון ז״ל, וערך גס «כהנו לפניהם הי «פג׳ הגקשוה המלומות של יושג׳ פלאג לא יוכל למזוג אה מקומו — האשל נא המנהג הזה עלהו שלי הגונעלניום נגאליציטן כחג חוח דעחם(נטליכע) לחצר המלכוה, ואמרו: האן>אמנ0 כי להרג לאנדא נאוה משפט הנכורה, כי שמו מפואר ונודט לחהלה נכל טרי הממלכה, טס כל זה אין נאוה לפני הממשלה, לחח כנוד לאיש אשר ימאן נו, ולהטיל טליו הטול נטל כלהו ושלא לרצונו, — גס היחה טוד אז מאורט ומקרה נפלאה נטה ההיא, כי הרנה כומרים נכנדים מנח היטזואיטטן שהיו השונים ושפונים מאד נסלל הקישלח והלכו ליישלאנד נפקודחה, נאו נחזירהם נימי ראש השנה לטיל נראדי, ותטיל הזאה הימה מיושנת רק מנני טמינו לנד, והנוצרים המטטים אשר חיו שמה, היו נטלי מלאכה טניים ודלים, והגאון מו״ה לינוש נערנשטיין ז״ל היה גניר גדול וטהיר נכשץ מאד, והיו לו גס הרנה נחים ננויס לתלפיות וגנות ופרישיס נאילנות וטצי רטנן נטוטים נהוד והדר, יכהן להשלים ההם נית מיוסד טס כלים מכלים שונים מהודרים, כל ימי משן שנהם ננראדי, ונחו מדרכם כאלו היו גניהם . — כשונס ווינא הנטיחו להגאון מהר״ל להכיר נטונה אשר טשה טמהם, ולהשתדל נטנורו אצל הקיסרית לחרון משפט הןרילה לטונחו, יכן נתקיים נאמת מוצא שפתם, כי כאשר נאו נחזירתס לוויען, נתן נתל רננות המדינה אליו. — הרג הזה היה נימי נטוריו אנד״ק זנאריש (נגליל טארנאפאל) ואחר זה טזג מקומו ושג לטיר מולדתו נראדי, והיה נקרא נשם תואר הרג מזנאריש, וכאשר נתקנל לדג המדינה ננןט לק״ק לטמנטרג וכל הרנניס והדיינים והפרנסים והגנירים כלם נסטו לקראתו טד טיר גלינא (נטח ההיא לא היה הדרן המלן טוד מתוקן כהלכתו כטח, והדרן מנראדי ללטמנטרג היה דרך טיל גלינא ויארטשוג), נטנלו דרן יארטשוג, יצאו לקראתו נלני נאנוקות ונחופוח נהלל ושירי זמרה, וכאשר נא ללנוג נא הגואווטרנטול (ושלים ינים טמו) והשניטו אוחו, ונתן לו גושפנקא דמלכא הוא החותם אשר הזכרנו והרג דרש ייש נניח הכנסת נהלכה ונאגדה לכנוד הממלכה ולכנוד הטם. — אולם ימי גדולתו לא אדמו ומועדי תפארת ננודו מהלו וילכו, קנאה שנאה ר׳ג ומדון וגאות לג, מלאכי זנ״’ון, שלטו נכל צד ומקצוע, והענילו הננוד מניחו ומכל נית ישראל הפרנסים אשר יממנו שכחו כל חוק וגנול והרעו לעשות נגניות המקים והארנונות, תציקו מאד לנעלי