Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 56

דרש עולא אפיתחא רבי נשיא׳ בוי לכבוד עצמו דורש)׳ והראה לו גם כן תיכף ומיד מקומו בקידושין ל״א עיא. כה נתגלו כחות וכשרוני נפש גבר יקר זה עוד בהיותו נער, כי התהלך בנפלאות וגדולות, מלא כרסו ממעדני התורה והחכמה, ושתה מי דעת מבאר חפרוה שרים שרי התורה ואציליה המישרים נפש האדם, ונותנים נר ההבדלה בדעת, להבדיל בין קדש לחול ובין אור לחשך, וילך בכל דרכיו בטח ולא יבשל. עצי יער וחרש לא ינטעו מידי אדם ואדמתם לא תחרש: — כל צפור כל כנף וגם — הרוח, יביאו מארבע כנפות הארץ כל זרע למינהו ובמלאות הימים — הנה ארזים ועצי רענן עומדים לפנינו וראשם מגיע השמיטה — כן גם איש אשר רוח אלהים בו, אשר ראשו ולבו ועיניו לא נתקו ממקומם, כעץ השרה הוא, יד האדם אשר תהיה בו בראשונה — היא אך להמיתו ולקצין נטיעותיו ולעצור בגידולו, איש כזה אם מאליו יגדל, יתן פריו בעתו, וכל אשר יעשה יצליח כל מורה ימרר רוחו, כל מוליך יוליכנו שולל, כי הרוח החי בבר ירע מעצמו מסילת האמת ויכיר נתיבות קדש. — הגאון היקר הזה, השלים דעותיו ובר,שכל ודעת עוד בימי עלומיו בלי מורה ומנהל, אביו היה אז אחר מכנעני ארץ. וטרם קבע בית מסחרו בבראדי, ישב על הרוב בערי אשכנז ואיטאליא ובפל^רענץ, ומורה — לא היה לו, כי לפני הטורים והמלמדים בימים ההם, ספרי הרמבי׳ם דל כספרים חתומים ובכתובים כלשון ערבית היו■ ספרי הגדולים והקדמונים היו טוריו ומלמדיו, ומהם אסף לימודיו לזה היו כל המשפעים נחתכים רק על פ׳ הרג למדינה, סן נדני’ רינוה אשל היו נין איש לרעהו, והן העזבונות והנחלות, וכל עניני אפעיופקום כלס היו נידו, וכאשר גזל כן היה — ופעם אחת מתה אלמנה עשירה מאד ניארסלוי ולא היו לה נניס , וחתם תמאגיסעלאע דשם כל עזנונת עד אשר יבואו היורשים, וכאשר שמע הרב למדינה שלח מיד אח משנהו בפקודתו שמה, ופתח והתיר את החותם ועשה נעזנונה כפי דין חורה , גם חלק הרנה לצדקה, ושלי המשפע לאו ושמעו והחרישו ולא מיחו, כל בן• היחה ידו תקיפה, ושררה בזאת מעשרת אח נעליה < — הלב המדינה הראשון (והאחרון) אשר נבחר על פי הפקודה הזאת, היה הלב הגאון מו״ה ׳הודא לינוש נערנשטיין ז״ל, (אבי זקנו של הלב הגאון מהר") חיות נ״י, כאמור במגלת יוחסין שלו שהבאתי), עמו יחד נבררו ג"כ הגאון המפורסם מו״ה צבי הירש אנד״ק בערלי! , והגאון המפורסם לבינו יחזקאל לאנדא ז״ל, והנה הקסדיח מאריא טהערעזיא נטתה אחר הגאון הזה לתת עטרת הרבנות עלי ראשו, כי נודעים היו דרכיו לחצר המלבות ומחשבותיו העונות בשנת חקי״ז עת נאה העיר פראג במצור ע״י המלך פרידרין הגדול מפיייסען, כי אז השתהן> עצמו הגאון הזה בצרת הצינור, והרחיב והלהיט לבב היהודים לעמוד על נפשם, לעזור לצבאות עסעליין בכל תוקן, ועוז, לבל המסר העיר ניד האויב, אולם הגאון הזה בעצמו היה לבנו נע וני בעסק זה ולא החליט בדעתו, כי אנשי עדתו הפצירו בקשתם עליו לבל ילך ממנס, וב! יעידו דבליו היקרים נודע ביהודה מהדורא חנינא חא״ח סי׳ ל״ו נאמרו שם: וחנה בימים הללו לני בל עמי, כי בנר הייתי קרוב לכנפי התנועה, כי נגמר במחשבתי ועלתה על דעתי לשוב לארץ מולדתי, כאשר בודאי נתפרסם שנתקבלתי בכל מדינת גאליציען ולאדא־- מערימן, ואמנם הפרידה מכאן קשה כפרידת טופרא מנשרא, ולכן לא שקטה רות׳ ובכל יום ויום בני קהלחי נאספו עלי אגודות אגודות בהרבה דברים נעתר ותפלת ותחנונים, עד שכנר הניעו אוחי מלהחליט הדבל בהחלט, ואין דעתי מיושנת כראוי ויז' הטוב יורנו הדרך הנכון. — אלה היו דברי הגאון הגדול הזח, והקולא יכיר מוצאם מלבנו הטהור, כי היה צל לו נאמת לעזוב מצב נכבד ורחב ידים בזה , אכן אהבתו לאנשי עדתו בפראג ואהבתם העלומה אליו, גברה על תשוקת הכבוד לברוח מן השררה ולחשאי על מקומו בשלום, ובנו הגאון החכם המפורסם מו״ה יעקנקא ז״ל העריך בקשת ומכמש