Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 45

מנעימה הלואס, ונשמחה אסיר נול, עה ישמע קול מנשל מדני אליו, אשר גא הקץ אל ימי עניו לצאח לחפש׳, כן שש לני ותגלנה עצמום׳, והגה — אין גמענו קע נמשכה שמחה׳ לאנל , ועמלתי מרעיד ומשתומם, זלעשה אחזתני, עת גאה׳ נקלנח ואן קלן גן נחה מצאתי, וגס p' . ... נץ נחלי הנחות תחחשג, רונ.נכנדיה וקציניה, ממס עם מאדן אן תופשי כסן>, לקים מכל חכמה, מכל מדות יקרות אשל נמו יתפאר אנוש, ויתהלל אדם, נאשר הוא אדם? — ארורה אם הנצע! תנל המסחר! אשל מאז פצתה את פית על פני חלד ואת האדמה השאננה לסחר ג וים וכנעח לאומים עשתה, נלעת את כל חיל המדעות אשל החלו לפרוח, ואן שמה ושאיה יוכח שער , מנוסה ומנולקח העלתה באין, ולמרחקים הונילת רגלי דורשי התולה והחכמה; ולולא זאת המחללת כל כנוד, מלאה כל האין דעת, כמים את ים מכסים. אן היא העילה קנאת איש מרעהו ללחום מלחמת למען אסון» נצע מעשקות ולירוש עפרות תנל, אן היא העלתה קנאת ננשמת רב אדם, וגס עתיקי משדים אשל עוד לא סל מעל שפתם נועם חלב מגיקחס, תמשכי נלשחן, ונרוג קסמין מני נחי החנונה תגרשם ןתציפס על ערש הבצע — שם ישכחו כנודם,שם ׳שורו מנחם הדיח האדם, הוא חתולה והחכמת, וככה ישנו תרדמת נצח!! — הה, גס פה לאיתי את תלוע הזה, הלוע על פני כל הארז, ראיתי את כל החיים ירוצו אלחות עקלקלות, איש לבצעו פונה, הכל סל אחל ההון, ואין קצה לההמון הלג, אשל ירעו רוח, ילכו אחרי מהבל ויתגלו — ואן> אם נעמק הליל זעיר סם זעיר שם ככוכבים יתלוצצו ברי לבב ותמימי דרן דהינו לעלות הל המדעים, לאחוז נסנקנ׳ התורה והחכמה, מי יחזיק בידם להיות למו למשען ומשענה? נד יעודד איש לעיל לימים, אשל ילאה יתרון החכמה מן הסכלות, להוציא לאור אס המטמון היקר אשל החביאה התולדה נקלנו? מי יורה לו דעת בבוקר עגות , אשר שמש החנונה עוד קנצה' פארור? וגס אס מני חיל הנחרות יתרומם נעל אמד אשל לוח■ אלהים מרחפת לפניו, רגש יה מתלהטת נקלנו, ותחת צלל• ימי עלומיו אח לחשת החנונה ישמע, יפקוד אח כל •נדו למען אושר והצלחת אדם וגם חננו אלהים לוח נכון אשל לכל דמעת עשוק ורצוץ ימס למיס, ונפש איש מיל לו למנה, לבל יחח לפני הל ולדלג על לאשי הנכאים, ולעבור נמים עזים, הוא ים התבונה, העמוקה מתהום רנה, וצדקת נפשו ויושר לבנו כשחל יחילו בקרנו — אבל מה אחרית הגבר הלזה, אשר חלקה לו הטבע מנה אחת אפים,' האם יגדל ויהיה לאיש? האס יתפלשו יונקותיו החוצה , ובכנפי ו הרכות והעדינות יעלה מעלה מעלה על פסגי המדעוח, ומעלליו לו כבוד יאמרו? — הה, רוחב לבבו לעז מצח ׳הפן, רכוס הרגשתו לקול זונת מנאפת תתנועע, וכל מנצלת המדע אשל תחלו פוריות על תלמי לנו, ׳חולון ויבולו כציץ השדה. הה, תועלת אדם! שור על ראשית דרכן, הבט לאחור, אין נכאב נורא ילמזן אמן, ואן לכאב שלחון על פני חוצות! כאבן דומם יצאת מלחם משמר, כל בדי עולן , אן» אם לוח חיים נפוח נמו, רכות וצעירות, בל תוכל הצג כן» רגל על שני האדמה, עינן בוניה ובל תדע מס, כל תהפוכות ובלהות הזמן אשר ׳חלופו עלין , ־סחל לפנין, כה תחוג ותנוע על ים זועף, הוא ים החיים, ועוד נטלם תדע מאוק בלע ונחיל בטוב יעלה בן קוץ ודרדר, חושן ישופן מסביב וכאזרח לענן מתערה היצר אל עמל ואון» בקירות לבן , ואין תלחם אחו חלש ולפה ידים ותקל עצות? מי יקום בעדן , לבל סח׳ נפשן לשלל לו? ויי ישים עדין ע לין? האס המכון אנותין במולי דעת ומלמדי 'להועיל אשל *סולו לפניו ארחוח תבונה, להסיר אח פרעות הילדות, הסל, התז — הה! יאדימו עברי המגילה מדם, התחלחל נפש כל משכיל , אם יכתוב עליהם איש אש קולח ימי הבחרות בארץ גאל׳צ׳א! אין האבות ישלחו כצאן עויל׳הם, ומעת ידע תנעל אן קרוא שפל, גם אם לא יבין שמועת הכתובה נו, ילן אחלי שרירות לבבו, לא יטו צוארסתחס «למד מורים משכילים, כי כמותם בארץ אין, ואין מי מתעודד לשום קץ לסכלות, לכונן נהי מדרשות לתלפיות. הה, אין גם אמד נמו לחשוב מחשבות כאלה, אנדה עצה מנתם, אשק עצור ועזוב, ואן בתרמית ושקל כל היום יספיקו, ואן בזאת'יתאחדו ולא יתפרדו, יעס ככהן ביודע ספל, כאיננו יודע,ולוח תרמית על פני בלמו מלספח; אבל אס סגול לנס נקרע, ואל הכמוס בתוכם נביטה, אח תכונת רומם ואורחות מוסלם — במאזנים ’«לו, תישאו— יסד? איה■ השוקל אח לוס האגודות הלנות? תלא מספל אורמוסיך היו אנשין! אבל לאט ל׳ עטי, אל תלבה לדבר עתק — העיר אשל אנכי יושב בקרנה, פן ’«שוני תושביה חלם!! — אנא שאחנה נפשי! שא נא לפשע אחין, אם הלאיתין יינלים כאלה, אם הרויתין לענה ורוש ממחזה עיר שט . . .; כי איככה אשים רסן t)ופני היו מועדות.