Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 44

44 לו, והאהבה החילו! ממאיר בצדו!1 — ואולם אן לוח הוא באנוש, וגם הגבר הוקס על ונעלה מעל אחיו, לא יובל חטף מאין הסוגוס אמרי שסל, וימים לבים ׳עבורו טלם •קנן כעמיר גורנה מחשבוח חלוצוח אשר תמענג עליהם נפש כל משכיל, גס מעין לא אכזב, אך מעט מעט •קיר מימיו, ונרבוח המשאבים גם חמה משמים יהיו — לואח גיסי שאהבה נפשי, אמרתי בלבני, שמח מחסום לפיך ובל חדבל דבר!! — ואני כמעט נרדמה׳ ועשתנוה לוס׳ נפוצות הנה והנה לדעת פשר דבל, והנה פחאום האיר מול עבר שני אנלחך, מלאת חן ואהבה על כל גדותיה — קדמתנ׳ אס׳ בהגיונות לב טהור, קדמחנ׳ נלשס׳ אחנה וידידות, ברעיונות המשמחות לב ונפש, הנוזלים מפלג חנונה, בענק אחד מפליטת סגולת •שירון, אשל מאז גלתה יהודה, וכצסור נודדת נגולה , נעדרת מכל מחמדיה מימי קדם, אך היא נשארה לנו, ולמשמרת נתנה להשרידים בעם אשר ד' קולא להם; ומדעת׳ כ׳ שוהם יקר, צניף מלונה, אוצל כל כל• ממדה היא, נח דבר אלחים מראשית ונהנמל גויס למשססוחם ולשונוחם, לחמיו ואנשי השם למורשה נתנה — בלב רגש אח כפי אלום ואתנה לך את נריח׳ שלום, ברית מלח עילם, אשל לא חשוף זכרה עד בוא חליפתינו, עד אשר נשוב אל בטן האדמה ממנה לוקמנו, וגם אז נקבר שארית אהבתינו לא תכלה, אף אם המוח את גויתינו יבלה! — מה אשיב לד׳ כל סנמולוהי עלי, אשל זנדנו זבד טוב, הנני באח נאמן כמוך, אשר אם נשפתי רננות אהללך , לא לתחו והבל חהלת׳ תהיה; לא אתן אדר כבוד ושמלת תפארה לגבר לא לו •אחה, לא ארים מאשפות חדל אישים ובן בלי שם לשוס נין חכמים קנו; חהלתי על איש נדיבות תקום, תנאחח לראש גבל אשר נו רצתה התבונה, אשל לנוגה זרחו והדר גאון יפעתו ילכו רבים מנעלי ישורון, ולשמו ולזכרו חאות כל ריע ואח! אגל גיס׳ יקירי, מה חעריצך לשוני? מה חחן ומה אוסיף מחלתי לך? הלא כל רואה מעשי ידך נין יבין כ• לגדולות נוצרת, ואך בך כשרון לב ומעלות רוח נכון — חמים •מדיו, ובידך עט סופר מהיר ללחום מלחמת ל נגד כל שיעני הסכמה, והנמרים בך על נ׳ נחרת הסתופף בצלה ולשמור רמוזות היכליה! ודי נחן לך כלי חפן אשר נכחם אופיר לא חסולה, כי גאון כל צבי הזמן נחלי אף יחלל; יפעת זהב ברבות הימים יועם, ונחלתך היא! חכמתך — מתח יה — לעולם עומדת!! מה מאוד נעלית אח׳ בעיני כל משכיל אשר חיך לו לטעום נופת, כולמו יענו ויאמרו; נפתולי אלהיס נפתלת וגם יכול תוכל, החתית כביום קטל כל בוז׳ התושיה ניפיה, אף אם כמראה הבזק תופיע, לפידי התבונה הארס נעיר, כנו בני עולה את שארית נחלתה, ואופל מנודח פרשו עליה! ונאמר׳ נועם משבת אמריך נערי בני מיל, ללכת באשל תלך, לרון אתך מסלת דעת, שמיר ושית שרשת מעל חלוד לננס ונטע׳ נטמנים נטעת: ועתה מה לך אךוי, מחמד לבני! כ׳ השפילה ותאמר במכתבך: ב׳ אביט אל גנהך יושב שנח תחכמונ׳ נסוד נערי בני ׳שרון המשכילים, לדמות אליך קטנת׳, ומשפל מצבי כי אשור אליך, דמיוני לבני אחור יסיגו, שקן המה ל׳ דברים כאלה, סגול לא ירצו על מזבח לבבי, וכזאת מראשית הנינות, אסר לאנטירות נדיב׳ קלה החכמה חשבון, כאשר כתבת ל׳ מעיל מולדתך — דררוהבינונו— בשובך מעיר הגירה לבו ב לאמר : עיר לנוב לא בית עקד נביאים היא, משכילים לא •ולדו על ברכיה, גם סם לא אריתי פקוע׳ חכמה אל ילקוטי, גם שם הונן היצוע אל העצל לשכב, נם שם לא חסרתי סכלות והוללות, אחת הוא אס נשקוד ונתאמן, נעה שבמינו אל סגל התורה והחכמה , גם אם בין שפתים נשכו!, נודד נעיר קטנה בין הררי קארפאטען נמצא שפוני מטמוניהן, ונהיה לאנשים; אנל אם נעצלתים את ימינו נבלה גם העיר הגדולה הזאת לא חסכמנו, לשוא יפיח, לשוא מעדה נזם וסלי אלי סכל, כי מה לוקס מנח? גס נעמק היער נין עם פרא, אס שוקד הנער נעוז תשוקתו נימי שחרותו, חורז פניני עתותיו לתפארת ימי עלומיו, ובל יסור אחר יצר לנו, אשר אך לאאנה ׳נקש, הוא האיש אשר נצדק יתהלל נין חנית שוחרי טוב וחולב׳ נחמים! ואני בצאתי מעיר קצה גבול גאליציא 1) טיר מולדתי אסר מאז קריח תוהו וערנות זיניריען בניתיה, לקראת עיר המעטירה סטאניסלאב היושנח על טנור חארן, עיר גדולה ונשגבה לאלחיס, אמרח׳ אבוא לגן התורה והחכמה אשר שם ישר נוכח, ותחת מחזה בתים גדולים ונשאים נגידים ואנשי לבב נחבאו , ומעמק עכור למנוחת עדן יוליבוני רגלי, אבוא בין להקת בחורים הנושאים מטוב החושית, עיני נמלאו דמעת גיל לקראת המחזה J) היא נטר סקאלע אשר מזבחיה זה כמשלוש חדשים אחר; ימי מגרר׳ שמה שבע עשרה פנה, כל מד נחרות•