Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 43

- 43 — שוא לכם עורכי מערכה, נבהלים להון מוצא לכסף, יבקשו בזהבם אוצר ברכה, לדמכם היצר אורב כחתף, משחית הנפש יכיה שאיה יצוד למדחסה סוערת עניה. מהר •יבואו ימי זקנה ושיבח, לבכם עיף, אין נוגה מסביב, מלוח תקטופו בנפש רעבה, באין צרי ונוחם ולב נבוב; אז תראו התת ומוקשים בצדכם, טיח תפל וגבי חומר גביכם. אשרי האיש, הצדקה שם לו למטרה, רק היא תחדהו שמחות שמים, בהלה נרה כחמה ברה, אז ילך לבטח בכל עתות החיים, כעדת דבורים, דבש מטיפים, רגעי חייו שמחה מרעיפים. בצר ומצוק תשים הרוחה, משענת הצדקה עוז מבטחה; היא תמתיק השיבה בנועם אמריה, תשובב הנפש בצוף תנחומותיה . בימינה אלמות כאם תנהלהו ובנוי נצח י- האח! שם תחדהו. Schreibe« von Samuel LiebeSmann. בע״ה י״א כשלו הנידה לי שאחכה נפשי איכה סלעס איכה תלניז לפ״ק. מעל ממיר ה«דמוח שפעה סכמה הינק, איש בליה׳ נישי ומיודעי, גבל הנונוה, דורש לשון ושפח ענליס יי' משה קוהמערקיר נ״י, יהי שלום נסילך ולפני שמש ינון שמן! כתשוקה הלן תועה נאלצוה צפון ביום השלג לבוא ביה נהינות ומלון אולמים" יחייול חנוק צול במדנל חלאובות, למנק אח האח יבסון>; כן אמי צפיתי לקלאת מכתבן, למן היום עונתי מיל מולדתי וגמל אומל ניני ובינן. והנה אתי, לגעי משושי שבתו, קלני )י!נ השמש לא לי ׳נליקו, וילקלק מלון השמים לעת עלב, אן כאופל ׳שושני, בי איככה יהשקט אשב במכוני ואתענג על גולל׳ אשל הפיל ד' לי בנעימים, אם אומלל מפי מגד גיש לומן העחולה ולשונן הנדיבה? אין ׳עלב ל• נופח למו מכי, אס אהבתן סוגדת יייסגלת, ולנשותיה את פין לא ׳ענולו? הה, נשן> משקי לימי נמלה ובאב אנוש נהיו, ייפש׳ דומה ישבה, והיא מל לה, על אשל שם שדי שדוח בינינו, הפליד איש מעל לעהו, חים מעל אחיהו! — נלוכה את חקוח נעימה , מעוז מלי נפש, אשל אן נכאים יהגו, 5י שד נוחם חלצת לי ומיון התוגה חוצאתינ׳ ובחלקת אמליןקלאת ל׳ לאמל: בוא יבואו דני' ידידן, אן- אם יתמהמהו! ״ה כבלת אלן גם שפתי ישיבוני — אשל תפליד בינות 3ייותינו, חפליד גס אח לבנינו? הנאמדים נמסשנוחס" והמשולנים נדיעותס, ׳נצול הזמן אה אמונת אומן לוחם"? לא! לא! גם אם כסופות בנגב שעלות הזמן בנו ׳מחוללו, יהאלן כמלונה התנודדה, ממלכות כליל ׳מלופו, ועליצים מבמת׳ גאוחם ׳פולו, עוד תעמוד יי, אתנתינו כלאי מוצק ובתומל מקשת, למלות עיני כל זיד ׳היל, אשל בלית אחים נכליה