Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 42

הגיוני שיבה. Von Jacob Bibring. שם עלי תלם נחמד ננן עדנים, צמחתי כהודי עלי פלגי מים׳ עלי ברכי הורים בנטעי נעטנים, גודלתי שטח באביב החיים; אך כעב מרדף מרוח פערה׳ העת העדינה חלפה עברה. — אז עלי צי שיט ביטים אדירים. בתורן וטשוט המרחק חפשתי. בין סלעים גבוהים כפים וצורים׳ בכה גבר הלאה מהרתי; אך משצף קצף רוח סערה נבקעה אניתי ולרסיסים נשברה. והנה עלי קרש צר אשורי כוננתי, טבעתי מצולה נהר יסובבני, בין הטית הגלים, הה, נפעמתי — קולי לד: הנני וחלצני•' והנה זקן מט ושח עינים, באתי לחוף ימים בזעת אפים. אך לאט אתנהל לרגל המלאכה, בעת זקנתי עם לבבי אשיחה; כלוחם נסתי משדה המערכה, לי נפשי לשלל באהל המנוחה. מה נעמתם לי, ימי זקנה ושיבה, בעת שבת נוגש, שבתהטדהבח. יצרי הלב, אבות כל נגע, כזאבי ערב משחרי לטרף, מילידי עמל אסון ופגע, חמת זוחלי עפר נחש ושרף.; בחמאת פתנים לבי לא הכאבתם, חטאתם המטרה ואחור שבתם. עוברי נהרות בים הדאגה, לערוב ערובה קניני התולים. בחבם כזב תופת וחגא, חלום לילה, תמונת מהבילים, בני עוגנה במסכת זהככם הוי עלי מקסם כזב יעוד עיניכם!