Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 39

נמשכה וגופו« מל ידם תהיינה רק לפוקה ולמכשול נפי אחינו נני ישראל, וידמו נא 'יכינו מה החכמים יאמרו: ״אשרי פדוי, סהגדולים נשמעין לקטנים! ועליהם תנא נרכס עוג ומפכרחם חהיה שלמה מעם ד׳ אלחי האמח! Schreiben von Jetth Wohllerner. Mitgetheitt von Alexander Langbank.*) אל כגוד «והדל אלכסנדר הל1י לאהגגאצק נ״י! על אשל יומח למשוח למעני להניא דנרי הדלים לשני גדולי הזמן, הנענה לן ששח׳ לנ חודה. אמנם אחלה פניך שהנזיר מלנך הרעיון הזה, כי נפשי לא חפצה ללכח נגדולוח וכנוד המדומה שנאחי מעודי — כאשר עלמה חייחי, נימי חלפי ועלדמי, רא׳ח* השפה זענליה הלכה ודלה יושנה נגולה כי דורש אין לה, אז אזרחי מיל, קרנה׳ אליה לאט לאט, נקשתי על צירי ניח נכוחה, יען יראה׳ לגשח אל היכלה פנימה — והנה הושיטה ל* שלניע חכמתה, נגעה׳ נקצהו ומאורנה עיני, דנקחי אמריה, נצלה חמדה׳ לשנח, והיא כאס אח נחה חרצני: אז הלהינונ׳ מכירי ומיודעי הורי להפיץ מעינותי מוצה, ולא סקשנחי לעצתם, כ׳ לא אניח׳ לעורר קנאה נין רעיות׳ עלמות כגילי. וכאשר נשאחי אל איש׳, לבי דלק אמריו ונאחזתי נזיק׳ האהנה — אז נגדח׳ נאהנח הענריה, נטשתיה, יעזנחיה, ירדתי משולם הנשגג ונמישור נטעתי רגלי, עיני לא למרום שטו, כ׳ אך אל ילדי יניעו, ותמה ׳שעשעוני. ואן גם עתה כאשר רתקה׳, נחנל׳ עשק׳, הן נעניני הניח ותן נעניני המשחר (אשר גס נמוקש זה נוקשת׳ —) יכבד עלי מאד המשא ללקוע אמרי שפר משדי החנונה, כ׳ רעיוני מפוזרים אנה ואנה משוטטים נין עשק׳ חנל, לא אוכל לאשפס ולחנים לאגודה אמת, ולננות מהם מגדל בנוי לתלפיות — והנה משקול נשכלך הזך, אס לא רצית• אז להחניחש עם מעט כמי נשפת קדשנו, אן כי עתה? גם השפה הענייה חקח ני נקם על אשר תפלכחיה ונאהנתה שקרת׳, לא תפתח לי אח אוצרה הטונ למען אקח לי מאשר מחאו נפשי הרענה — ומה לי להכריע כנוד׳ תמת חרג הקריעיק? וגם קנאה ומדנים אעורר. — הט אזניך ושמע! פקח עיניך וראה תמונה אשר מרחוק עומדת ׳קול 7ממה.דקה תשמיע, הלא היא השפה הענייה אלי מדנרת: הרפי ממני נסי, הרפי, אל תגעי אל הקודש! די לך המעט אשר טעמת מצון> דנש׳, ולא אחלץ לך עוד שדי להניקך מסלני, יען לא לזאת ננראח האשה עלי סלד להיות משתעשעת נמיקי, ללקוע מגן חנונה׳ #רמי חמד לנטעם נגנה על אדמת נכר, אשר לא יתנו פרי ולא יציצו ציץ — לכי לך לשנלוחיך, רעיוניך נוצרו לשוטט נין עשק׳ הניח, לחנך נניך ולהשתרר על אמהוחיך. ומדוע תחליש׳ כחך נדנקך ני? "ס׳ נפשי!" נשבעה בחרונה, "אס עוד תרבי לאלאוחנ׳ אפנה לך עורן עד עולם ולא תוסיפי לראות פני, ואם אך מעת לעח תקראיני אז אענך , ונזה הנחמי!״ — והנח אשים יד על פ׳, כי סר כחי ממני ויד• *) Indem wir unsrem geschätzten Hrn. Mitarbeiter anmit, für die durch seine freundl!che Vermittlung uns gebotene, gewiß nur willkommene Gelegenheit, eine neue würdige Banuerträgerin unserer heiligen Literatur in die Oeffentlichkeit einzuführen, unser» innigsten Dank sagen, richten wir zugleich an die geschätzte Abfafferin dieses trefflichen, gediegenen Schreibens unsere herzliche Einladung, uuS freundlichst auch ferner recht oft mit den lieblichen Spenden ihrer Muse beehren und erfreuen zu wollen. Arbeiten, die wie die vorliegend«, das echte Gepräge inniger Vertrautheit mit dem Geiste des Ebraismus und stylistischer Gewandtheit an sich tragen, können und werden dem eben nicht blüthenreichen Parnaffe der heiligen ׳Sprache nur zur Zierde gereichen und dürften, als von einem weiblichen Genius ausgegangen, nebstdem noch das Verdienst haben, apathischen Männern der Gegenwart zum anregenden Vorbilde zu dienen; und dieses schöne Bewußtsein dürste unseres Erachtens genügen, jede, im Uebrigen nur löbliche, schüchterne Bedenklichkeit zu beseitigen. Stern.