Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 32

32 ימים וי» למרר• לאמר אנין «מ, וימהר וישג אל 9רר מולדתו למלוק נין אחיו נמלה, ויהי לו למורשה ניה רמג ידים וגם ממשק אלם•® נקף, כחרנ שנק ניד •לד מקר לג, נן הכקן> הוא ענץ רע ניד• איש שוגה ופסי זונה אחרי המנוני הנל, אוה5 רדי נשרים. גם מרר• נינוה רכושו הרנה הרע ואחרי מינו הלן לנו, כל היום החגורר עם אנשי נריחו על יין ותירוש, ונערג התפלש נאשמות הזמה לשגות עם זרות עד אשמורות הנוקר, ני אין אלהיס נאום פשע לרשע. ואולם לא ארכו לו הימים, ימי משחה וגיל, ויתן מרר• נניס עינו ויחרד מרדה גדולה ניאותו כ• אפק נקף. צר ומצוק מצאו את מירי עתה ויחלו ימי רענון לנוא, רעיו אשר כרתו אתו נריח על• מעדנים וותיקי זין נגדו עתה נו נגד ומיודעיו התנכרו לו ויאמרו: לא ידענו זה , אמנם יניס אוהנים לאיש מצליח, וני •מון ומעה ידו, אוהנ אחד נאמן רוח נכל אלה לא •מלא. (ההמשן נמחנדת הנאה אי״ה) Exegese von MarcuS Boß. עיניך לנבח יביטו ועפעפיך יישירו בגדך משל. ד׳ כיה. כל איש משכיל יודע, כי ספר משלי שלמה כלו מחמדים, הוא גן ה' מלא ניכה ממגד שמיס, היא יראת אלהים המהורה והמקלאה נמאי, וממגד תנואות שמש הציקה ואהנת אדם הנעימה, נו יפרסו ננוע׳ שעשעים וחושני עדן אשר יזילו כשלג מי מנוחות ריח נעים לנפש יקרה אשר סענדמו ככלילת יפי וכפאר עדי הכלה מלאה חן. נספר הזה •דנר המושל החכם והאדיר מכל אדם, ממלן היושנ נהיכל ענג מלא עדיים על כסא פז וכתם ותחת שרניעו רננות אלפי ענדים נרן יכרעו וקיים למשמעתו; ונו יתאונן על העני היושג נסכה נופלת, ואשר יתנחל לאע על פתחי נדיניס להשסחות לו לאגורת כקף להחיות את נפשו, כי כל רעיו נגדו גו וינחמו אח ענוסוח האהנה אשר קשרו לנוסם מימי קדם; נו •ניע נכנדות מאיש ממים ההוגן נארח צדקה ונמעגלי •ושר, הוא כעק נחמד ננוע ה׳ נגנו מימי עולם שתול על פלגי ההצלחה ואושר האמת׳, האוכל מפריי יתענג וחי לעולם; ויספון נוז על האיש אשר לא ידון רוח דעת ויראת ה׳ נלנו, והוא אחוז נחגלי חעאתו ונסרצנוס לשעתו, אן פתאום ינוא אידו ולא לנצח יקום סילו, כי רוח מנדה וזעם יתגולל עליו מאת ה' ויסר את אופן שלותו ונעסונו; נו ישא משלו מאשת חיל עונת שכל אפר תשמח נפש נעלה נישרת מעלליה וסמתיק ננעימות שפתותיה את כוס חיי אלוף נעוריה, ויורה סצי הקלון נאשה מנישה אשר תשניענו נמרוריס ותלית אש החמה והמדון נניתו, ותהי ל׳ מלם רוח כל ימי חייו; נו יהלל את החכם המזיל לקחו כרסיסי מל וכגשם נדנות להצמיח פרי צדקה על תלמי לג שומעיו להתעדן נו כל הימים, וימאס נאיש אשר לא ימיש ענן הסכלות מעיניו ולא ידע נין ימינו לשמאלו: נו •פאר את איש האדמה מהיר נמלאכתו, ההולן נאשמרח הנקר נערם ישקיף השמש הנחמד נגנורחו נעד אשנני קדמת עדן, לחרוש חרישו ולתת זרע ננען אדמתו להצמיח מטה לחם להשע; עליו המונים המונים, וגמלה נפשו נעצל אשר ידיו הנדים כמעיל• נלזל ולא יצלחו לכל מלאכה. — והנה נפלאת נעיני אם כל דגרי הספר מפיקים מוסר השכל ואמרי מישרייס ולא תחקר כל נמו, מדוע לא הזהיר החכם כי לא •וכיס אדם את סנרו אס לא הרים נתסלה מכשול מירכו? כי אין •עלה נאמרותיו פרסי האמת והישר ננפש שומעיו ן)ם נקרנו ישים איני יתיז ודרדר הרשעת נו יצמחו? ואיככה חן ל מלתו כנחלי נהי’ דנש אם לנו פורה ראש ולענת? שאמרם זיל: קשוט עצמן ואחיה קשוע אחרים. ומה כאוו דנרי ר׳ ערפו; (ערכין ע״ז ע״ג) תמהני אני אס יש נדור הזה שמקנל תוכחה אשי אמר לו טול. קיסם מנין שינין אמר לו עויל צןורה מנין עינ ן. וגם אמנה מצות תולתני הקדושה היא: הוכח תוכיח אח עמיחן ולא תשא עליו חטא (ויקרא י״ע י"ז) אן נתסלת תהי' אתת חף מפשע. ולדעתי לא תשא ענינו הרמה והגנת, כמו כנשא נס הרים (ישעי' י״ח גי) כיש הרג המנאד אן לא מטעמו, כי התורה הזהירה לא תשנא את אמין נלננן! אן ניום הראשון חשנית שאור המשטמה מסדרי נטן, ואם לא תעשה כן ותשכון עולה נן ׳וסנרן לא יעזונ ירן רשע יגדל חטאן מחטאו ירום ונשא וגנה עי מאוד. ואף כי נמצא עוד עדיז: ולא חשאו עליו חטא (נמדנר י״ס ל״נ) אשר לא נוכל לפי כאשר אמרתי, הלא תראה כי המתרגם ותמנאר פירשוהו נפי קדושים נאופן אתר זה נכה וזה נכה. — ותנה הדני■ אשר נקשתי נקפד חכמת שלמה מצאתי נפי אשר הקדמתי; אם טינין לנכח