Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 20

20 ע״ש ומלולא טנעא , נכנה הלשון של כל הננלאים זולה האדם המדנל, נמו שהשמים מספליס כבוד אל, מאץ אומל ודגלים, ואמנס נלאה בחחלח המחשבה שיוחל מקשה על האדם, להבין פיסח הננלאים נעדלי נפש המדנלח, משיחח נעלי הנשש, עד ששבחו חז״ל ללינ״ז שהבין שיחח מלאכי השלח, שיחה שדים, שימח דקלים, ולש״י בתוכה כ״ח כחג שלא ידע מאי הוא; ואמנם הלשנ״ם בכלל קל״ד מפלש על שיחח דקלים שהבין לדנל עליהם, כדכחיב וידנל שלמה על העצים, והיינו כפי׳ הזוהל הנ״ל שהבין למזיהון ועגען שהוא לישנא דלהון; ואולם שוב הלאו לנו חז״ל כי גס שיחח נעלי אומל ודבלים. ההתכמים, ונייחל שיחח חולין של ת״ח צליכיס למוד, באשל שכל דגליהם מיותדים על אדני החנונה, וכל מאמליהס מתחעפים, להפיח נקלננו חנעלת אם לחולה ולמצוה, ובלשון קצל יכנילו הענינים בלמוד ובמעשה למדי, וכבל נשאל נמתינח החכמים בלוד, אם תלמוד גדול אי מעשה גדול? ונענו כלס שהלמוד גדול, ואחלי שחכמי החותפוח (ש״ס קדושין מ׳) הקשו ע") מש״ס נ״ק, הבליעו לתלן נשם י"מ דאדס שלא למד עדיין ילמוד חמלה, לפי שאין ע״ה חתיד, אבל אחלי שלמד המעשה עוב לו יוחל ע״ש, ומאוד חנעס ואח ההכלעה , לפי שכל עיקל הילאה או האמונה, איננה נגמלח נמלה לנד, אבל אסלי הציול, ועיין בנו"! מלאשון נתפל מולה הנבוכים ופלק י"ע מלאשון לתפל העקלים שלא כל אמונה ממה שיעשה אדם מצליח, לק כל אמונה אחלי הציול ושקול הבחינה, לדעח נמה יאמין, ומה המעשה אשל יעשה, ובלעדי השכל המולח לנו דלך, אן1 כשהוא חסיד יוכל לעשוח נפחיוחו דבלים המכעיסים לקונו, וצלין האדם שילמוד חסלה, האזהלוח והמצוח, 'להבין ולהשכיל את הנדלש מאתו, נכדי לדעח אסלי כן מה לשמול ולעשוח ולקיים, וכדגל׳ מנואל נזוהל חדש שיל השילים, ששם מזהיל האדם מאד על הידיעה שהיא הסקילה וההשכלה, אס על עצמות גופו ונפשו, ואס על תודות עליונות, ונחון שאל דבליו ז״ל עוד תא מזי כל מאן דאזיל לההוא עלמא בלא ידיעא, אפילו איח ביה ננונדין ענין סגיאין מפקין ליה מכל חלעא דההוא עלמא, פוק חד מאי כתיב הנא, הגידה לי, אימא לי לזין דחכמחא, ואם לא תדע לן, אס אנת אחיח בלא ידיעא ולא אתחכלות נסכמתא, צאי לן, לית אנח כדאי למעול הכא בלא ידיעא צאי לן וודאי ומגואל פילושו שהוציא מזה הכתוב שאן! לנעל עובדי; ענין וסגיאין, אם אתית בלא ידיעא מפקין ליה, באשל דקדוק הלשון, היפה בנשים שהיא לדעתו בעל עונדץ טנץ, ובכל!את אי לא תדעי ונין חסלת צאי לן ודאי— מה יפה העיל נזה נעל ש״ות זקן אהלן בתשובה כ״ה מהגדת מס׳ דלן אלן בד׳ הזקנים, ל' גמליאל ול״ע ול״א ול"• שהלכו להקביל למלכות הפנימית ושאל ל״י ללי גמליאל אם לצונס לקבל שני אלסעו חנלס ואמל הן וכתב נעל ש״ות הנ״ל לאת גס לאח אין קלאו לפלוסץ! מחכמי האומות חנלם שאין חבל אלא בחכמה, ואולם נתונה פלק לולב הגזול ה־תה גלתת הש״ס הלוקח מחבלו ומוחק לש״י זאת הגלסא וגזלת הלוקח מעם האל! דנעם האלן קמ״לי, ועם האלן לגבי חבל לא קלי חבלו, והיינו דוגמת אמלס (תוליוח ׳"ג) ממזל ת״ח קודם לכ״ג עם האלן, ואולם לא תספוק לנו הידיעה לבד מבלי מעשה, ואחלי שלמד ונאה דולש, יתחייב עוד להיות נאה מקיים, כאשל •ולה לנו ספל הסינון מצוה י״ו שלאו׳ לעשות מעשים, כדי לקבוע בנפשינו הדבל לעולם, מחמת שהאדם נפעל כפי פעולותיו, והמחשבות נמשכות אחל המעשה, ובכת המעשה נמוח היצל הלע, ולמזי חז״ל ע“ז נאמלם מי שיש לו ציצית בבגדו, תפילין בלאסו, ומזוזה נפתחו, מובטח שלא •חטא, לפי שאלו מצות תמידיות ונפעל נהם תמיד, וכבל הולנו מולה הצדק נפלק ל״א מחלק השני כי עיקל עלת חוזק חולת השנת, להיותה בסקילה, ואדון הנביאים הלג עליה אמנם הוא לישב ניחוד, שהדעות אם לא •הי' להם מעשום שיעמידום ויפלסמוס ויחמידום בהמון לנצח לא ישאלו. — וכאשל ילמדנו הסכם נעל מאול עינים (אמלי נינה פלק ד')! שעם כל עמדנו מל המושכלים, לא נוכל לקצוץ בנטיעות הפעולות, ונשנס נשכיל ונדע, כ• השנת הוא זנל ליכולת הנולא, לא נבל זאת נוכל לענול על חולותיו נהנעלת האס ועבודת האדמה ותוציא המשא, ולא נהיות מצות המילה מעוללת אומנו למאוס המוחלוא כלס, נעזוב מהמול בפועל נשל עללתנו ובן הניא נעל ספל לאשיח סכמה בהקדמתו נש® ס׳ הזוחל על הפסוק כי נל מצוה ותולה אול, כי המצות והמעשה הוא הנל, והתולה היא האול והשלהבת, ואין נהנין מנל בלא שלהבת, ושלהבת בלא נל אין בו ממש, וכן אמי ל״י משום ל' שמעון בן יוחאי (נ״ק ׳"ז) מאי דנתי נ אשלי ז,לעי על בל מים, משלחי לגל השול והחמול, אין זליעה אלא צדקה, שנאמל זלעו לכם לצדקה ואין מים אלא תיל®, שנאמל הוי כל צמא לנו למים, ואשלי העוסק בחולה וגמילות חסדים יחד וזוכה לחזי? ולגדולה גיוסן) שנקלא שול, וניששכל שנקלא ממול. ונש״ס (ע״ז י״ז נ׳) אמל ל״ה ®י העוסק בחולה בלבד ולא נג״ח, דומה כי שאין לו אלוה < ושם דן! י״ח כששאל ל"’ ג!