Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 19

19 נער דדיתי , גם כמעט זקנתי, לא מימי על בינת זר נשענתי, t ־ ־' ־ - r : ך; לא עבדתי רמב׳־׳ם, אף לא?צפינוזה. הכיל שקלתי; ובעיני נפיתי כי רק השכלתי אז, עת טוב עשיתי י׳ על־כן.לנצח באדני אעלזה. מכתב von Leop. HnlleS. בלכת ל' מליל שאהבת נפשי ילי7< החכם השלם דולש תזשיה ואמת כבוד מזה' יחיאל יימללעל גי׳. בע״ה ג׳ נמדבל חל״ט. בשום אדם ישל עינו עלי חבל נשחיתותיה בעת הזאת , מה ’תמלמל לוחו בהביעו קניב שביב תהפוכות אין אדלים, וכל אים אן לבצעו, אם מתחשל ואס מתחכם אך אהבת עצמי מנעו, ואס שונים הם בדעותיהם, ובמעשיהם, בהגיון לבם ובהלך נפשם, צלעת ההשחתה במצח כלם פולחת. ואתה ידיד נפשי נשומך ללבך נגעי בני האדם וחשלונס יגע עד נפשך, ישלח הויכוח נץ החשיד אפלים והחכם מנשה במחבלח ׳״נ מככב׳ יצחק; '״P לאיתי אנשים קלאו שיחתך זו, ולא הבינו ענינה על נכון, בדמותם כי מלוע עין תגצה עלות החסידים והחכמים, ומזדון לב תשנא שני הכתות גם יסד, ולא שפלו לשון» ינייד במענה ד' מן הסעלה, לדעת כי מאהבת שניהם דבלת את אשל דבלת, ולהבין כ׳ חוהנ חכמה ואמת אתת, מודע כל חכם וחסיד אמתי, אשל עיקלו לק המעשה הלצויה, יחשל כוונת בשיחך כאשל כוונו הלחשונים איוב קהלת ודומיהם, להניח חסלה הכתות ע מם להתווכח, ולהודיע סבתם, יען מה, נחלו איש ואיש נדלכו, ומאסו נדלך זולתם, ״ ישי|>, לתולות שניהם הדלך המיצוע והנכון, למען יסקל נאמת כל אחד מדלכו, _ ני הנגן» והמכשול אשל נכשל במו, ואת העוב יקבלו איש מאחיו, ומאהבת׳ אותך י ת האמת, הלנית׳ להוכיח את הנבהלים, לבל יחפזו לדנל סלה על ח״ח, ולחשוב ים עון נבהלה, כדלך ההמון היום, בשומם עין לק על סצונית המעשה ולא על האד_,11?מח״בה מכוונת הלב, היפך דבלי החכם מכל אדם "כמיס הפנים לפנים כן לב 0 כפי שילוש׳ עליו, והיינו שלדעתי מלח כמיס היא שם הנסמך אל הפנים, מצת לש אל האדם, והפנים שני פנים לו, הפן הא׳ פלושו תוך הדבל ושתלו, והפן צד החצין, וכוונת החכם, כי לא יתהלל האדם באשל יכין» כאגמון לאשו, פיהו תמיד מילאת ד׳ ומצות׳,, אס תוכו לצון» אהבה, לדנליס המתועבים בעיני 5‘pn\ יק כל כבודנו הוא פנימה אם לבנו מלא ׳לאת ד׳ ואהבה, אל כל טוב ומועיל, ג0 צד 'ח.דס אם לנו לב אדם כמים אס אך פנימותם ותוכם צלול מכל לשש ועינו, אז נחמד י י! צמלאה! ולהיפך כהקיל בול מימיה כן לב לשע יקיל לעות תמיד. — יל « מה שתוך המים לצד החצין, כל זה ׳הוא לב האדם לאדם. וקנש״ש (תענית P v מ מעשה גל' נלוקא חוזאה איך'שבכל השוק דני לפע, לא הלאה לו אליהו בל חח,, לק גבל׳ דהוי משיים מסאנא אוכמא, ולא חוטא דתכלחא, ועין בעין ילאה v ים P צאמל כי זה כל האדם אשל כוונת לנו לשמים, אן» כ׳ הסצונית שלו מלאה ׳ «חשל האלקיס ילאה לק ללבב; ואולם אין תמימת סצונית לאיה על ילאה פנימית, ןל ״ ’ כל אדם בהכלח טלם ישפוט על לעתו לעה, לראות קלב לנו בשום שכל, צק היטב היטב כוונתו הפנימית , וזהו שאמלו חז״ל (סוכה כ״א ע״ז ׳"ע) גמדנל חילץ של ת״ח צליכים למוד והיינו שאם אמנם יש שיחה בפי כל ננלא כחי כדומם צומח לגלות לעיונם וטבעם אם באמצעות כלי המבטא נאומל , יח® נלמז כמובא נזוהל חנינא מהסכם לי״ס וז״ל מלולא איהו שמנין ולמזין 1 ™^א גיל לסנליה לעותא דלנא, ואיהו חלץ זינין, חד טנעא, תנינא אסבמותא