Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 7

ועיין ברד״ק שס שבחג לחומי הוא שש שוה ומשותן! למדת הלח ולמדח היבש, וא״כ ׳"ל דהפילוש בברייתא כן הוא, אס אין לו יין קפריסין שהוא מזק ביותר לשלות הצפוי!, יש די והשוק כשמביא ג' קאין וג' קבין שפולין ביחד כ״א קבין דהיינו איפה וששית האיפה, אן כשאין לו יין קפריסין כ״א "! אחל שאינו חזק כל כן אז צריך ליין ח מדה היותר גדולה למנות החסיון והיינו חומר דוקא שמחזיק עשל האיפה כן נלאה לפ״עד להגיה גילסת הספלים באופן: דה סמר יהיה לנו למומר. Literarhistorisches von M. L. Kohn, BezirkSrabbiner in Pieüling. השוגה להשגת החכם די• גרחטן על מאמר מלמוד ירושלמי מק׳ חגיגה אץ לוישין וכוי. א״ל — ל' מאיר לאלישע בן אנויה - וכל הדא סכמתא איתא גן וליח אתה חזר נו? א״ל למה.? א״ל שפעם אחת הייתי עובר לפני בית ק״ק רכוב על סיסי ביו״ש שמל להיות בשבת ושמעתי בת קול יוצאת מבית ק״ק ואומרת: שובו בניה שונ,;,ס PP* בן אבויה שידע כחי ומרד בי. אחר אשר העמיק הרחיב החכם הנז' בספרו GnosticiSmuS״ "und Judciithiim להראות בראיות רבות שלמוד׳ הסכמה הגנאזיס, אשר הכו שורש ופרחו כראש על תלמי לב אלישע נ״א היו בעוכריו להתמכר לעשות הרע בעיני ד׳, לדבר עליו תועה ולהשליך את תורתו אמרי גוו, הניא צד 71 מאמר תלמוד הירושלמי הנ״ל והתפלא עליו מאוד באוורו: אין יאומן כי אלישע ב״א, - אשר תלמידו ר״מ ידעו עוד למורה נשער בשנת ק״ן למספר הנוצרים (150) כבר לפני שנת השבעים למספרם (70 •ע) ערס פלח נאש מקדש ד׳ ולהבה אכלה סביניו, היה זקן ממרת אשר יצא לחרבות רעת? 1) אכן גזר אומר כי שגגה יצאה מלפני השליעים נעלי תלמוד הירושלמי נדבר המסופר,שהיה רכוב לפני בית ק״ק, וענין המעשה שהיה נשתנה במסירתו בשכבר הימים הבאים ע״ש. אבל על דעת•, עיני החכם הזה המעיבים לראות שגו פה ברואה על כן יצא מלפניו משסע מעוקל; כי מה שהניאו לחרון משפעו זה היא, שלקח דברי התלמוד ירושלמי בפי אחר: ״הייתי עובר לפני בית קדש הקדשים" ־ כצורתן, שעבר שם בעוד בית מקדש מלן הכבוד היה בנוי לתלפיות והארמון על משפעו ישב , ואלו פתח עיניו לראות דברי התלמוד בגלי סון> מכוח, ני עתה לא חשב כזאת על דברי אנשי אמת, וז״ל התלמוד שם: שוג שעם אחת היו ר״ג ור״י ור״ע — עולין לירושלים, כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מנית ק״ק, התחילו הן בוכים יי״ע מצחק, א״ל מפני מה אתש בוכים, אמרו לו, מקום שני נו והזר הקרב יומת ועכשיו שיעלים הלכו בו, ולא ננכה? א״ל לכן אני מצחק דכת־נ וכו׳. ממאמר הזה נראה בעליל, שגם אחרי מקדש ד' היה מפלה, מעון שועלים ותשואות מלאת, דרכי ציון חדלו בבכי יעלו נס, עוד לא הורד בשי סכמי התלמוד המקום אשר לפנים כבוד ל חפן> עליו כל ה*ו0 מקדושתו 2) וקראו תאיו ואליו ואלמיו בשמם אשר היה לתם למנראשונה, ולכן גס בעת ןנשון! ועורב שכנו בבית אלה* יעקב ושועלים בחרבותיו קוננו אמרו, כאשר אחד ממחבל׳ הכרמים האלה עלה עלה בחומות המקדש הנפרצות פרן על פני פרן: שיצא מבית קדשי קדשים, ומעתה דעת לנבון נקל שגם במאמר הירושלמי ןןנ״ל הש־ בשי אחר הדברים: פעם אחת הייתי עובר לפני בית ק״ק רכוב על סוסי וכל הכונה, שעבל לפני האדמת קודש אשר עליה מרס סלו נח ידי הרומיים לשרון! מועדי אל בארן 1) הדבל"בעצמו שאלישע נ״א, אשר בשנת 150 .»(נראה קצת שלא בדקדוק וצ״ל 140) היה עוד בחיים חיתו, ומתהלך באשמיו כבר 70 .» נולד ועיניו ראו את הבית עמד על תלי, לא כמו זר יחשב, ני כזה וכזה יאריך תקוח חוע מ" האדם על האדמה הנשמה הלזו, ובאמת ק הי׳ כמו שני היוחסין צד ל״ו אלישע נ״א ראה החורבן והיה משבח לר׳ עקיבא ישאלין ימים שהיה אחריו, אולם נאשר היה בזמן החורבן עוד צעיר לימים, מתאבק בעפר יגל׳ חכמי התורה ושתה נצמא את דבריהם, לכן בצדק לא התפלא החכם גראמן רק על הדבר המקופל שהיה אז רכוב לפני בית ק״ק ביו״הכ שחל להיות בשנת, מעשה אשל לא יעשה איש מבני ישראל, אן אם כבל הדנה אשמה למעול מעל נד׳ ולמלוח עיני כבודו. *) ב«י שאמרו מפורש נמק' מגילה פ״ג משנה ג׳ והשימותי את מקדשיכם, קדושתן אן! כשהן שוממין עיין חי״יע שם,