Kokhve Yitsḥaḳ · 1853-01-01 · 18 (1853) · p. Seite 6

_ עוד הוקשה להם 1״ל נמה נאמר לואים אח הקולות למון בינוני, ולא נאמר ל א ו אח הקולות ׳ בלשון עבר, כיון דכבר עבר הזמן נאשר נכחנה החולה, ומפני זה דרשו המקרא הזה כך כי שם רמז אף לדורוה הנאים אשר לא יראו כל חמונה מהחגלוח אלהוח כ״א ישמעו מספורי אנוחיהם עכ״ז יחשב אצלם ידיעה מעולה כאילו ראו בעיניהם והיינו מצד ראייח אנוחיהס וז״ש ל״י רואים, בכל עח ובכל זמן אח הנלאה אז במעמד הנבחר, וזהו ע"׳ ששומעים הנשמע מאנוחיהם, ור״ע אחז דרך קצרה ואמר רואים ושומעים הנלאה, ופירושו ג״כ כנ״ל דעל פי מה ששומעים מאנוחיהם שלאו עץ נעץ, אך המה רואים בכל עח וזמן באופן שאין מחלוקח בין האלק״ם ה1יה, כ״א מל אמר חדא ולא פליג׳, ועיין מ״ש החכם מוהר״וו היידענה״ם ז״ל בפירושו למחזור דהגייסא הנכונה רואים אח הנשמע ושומעים אח הנלאה, וכ״ה נפי' רש״י על החולה , ועפי״ז יחנן עוד יוחד פירושינו, אך נמכילחא ובילקוט אשר לפני אין הגייסא כן. נ " ק דך נ"ד ע"נ שאל ל״ח בן עגול אח ר״ח נ״א מפני מה נדנלוח הראשונוח לא נאמר בהן טוב ונדברוח האחרונוח נאמר בהן טוב (פירש"׳ גבי כבוד אב ואם דכחיב בהן למען "עב לך) אמר לו עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב אם לאו, שאלני אם נאמר בהן טוב שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אס לאו נלך אצל רינ׳יל וכוי אלא כך אמר לי ונו' הואיל וקופן להשתבר, הנה בל מבין ומשכיל יכיר וידע כמה קצרה דעחינו מהכיל ולנותינו מהשכיל כונח המאמר הזה, כי מה שהשיב ר״ח נ״א עד שאחה שואלני ונו׳ בהשקפה ראשונה אץ לו שחר כלל, יען על כל כיוצא נזה יתכן לומר נייח׳ ספר ונחזה וזיל קרי ג׳ רב: אם נאמר בהן טוב אס לא! ואשר אני אחזה גזה להבין דברי חכמים וחדותם ארשום נכחב אמח. ידועה דעח המפרשים דלכן העלימה תורתינו הקדושה יעוד מחן שברן של מצות, למען לא יבוא האדם ליד׳ נסיו! לעשות אותן בשביל אהבת השכר וע״מ לקבל פרס, ואס נכ״ז מצינו כתוב בתורת יעוד שבר על קצת מצות נע״כ נאמר שכונת נותן התורה יתברך היתה נזה לנסות אם האדם אס תמצא ידו ד׳ איל להיות שליט על נטייתו ומושל ברוחו לבלתי עשות אותן המצות מחמת תקוח שכר כ״א מחמת פקודתו יתב' ובלתי לד׳ לבדו. וקרוב הדבר לומר שמטעם הזה גאמר אצל מצות כבוד אב ואם אשר בדברות האחרונות, באשר צוך ד׳ אלהיך, מה שלא נא«ר בכל הדברות אשר ג״כ כבר נאת עליהן הצוו* בדברות הראשונות, והיינו מאסר דנכחב כאן יעוד שכר טוב ביותר למען ייטב לן, ומדאגה מדבר פן יהיה למוקש נקרב לב איש לקיים מצוה זז מצד תקות שכר וגמול, לכן נאה הצווי כנד את אנין ואח אמין אך ורק כאשר צון ד׳ אלהין < ומעתה הנה מקום אתנו לומר דמה שלא נאמר יעוד שכר אצל רוב המצות, הוא הטוב האמת׳ לאדם למען לא יבא לעשותן בשביל השכר, דש מקום לומר להיפך, יעוד שכר הנאמר בקצת מן המצות הוא הטוב האמת׳, יען יש דרך ישר לפני האיש לכבוש נטיחו ולמשול על רצונו לבלתי עשותן מפאת השכר הטוב, המובטח עליהן כ״א 'מצד רצון הש״יח, ובאמת הכל חלו׳ באדם עצמו, אם חיילים יגבר שבלו על נטיחו אז אשרהו שעמד ננקיונו בי לפוס צערא אגרא, ונאם לאו הטוב טוב לר שלא יבא ליד׳ נסיון כלל. ולפ״ז יתבאר היטב מ״ש ר״ס נ״א עד שאתה שואלני למה נאמר בהן טוב, שאלני: אם נאמר בהן טוב, ר״ל שאלני תחלה אס יעוד שבר הטוב האמור כאן הוא ט ו נ נ א מ ת אס לא, שאני מסופק מה הוא טוב יותר, אם העלם יעוד השכר אצל רוב המצות, אס יעוד השכר הנאמר פה, וז״ש שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אס צאו, ר״ל עדיין אינו ברור אצל׳ אם טוב יותר הוא מה שנאמר בהן טוב, או אם היה יותר טוב אס לא נאמר בהן טוב. ושמעתי עוד פירוש אחר נכון מאוד במאמר הלז: דהנה «ספר התיבות של דברות הראשונות הוא ק ע "ב, ומספר התיבות של דברות האחרונות ק פ"ט תנהו, ונמצא עולה יתרון התיבות שבאחרונות על הראשונות לענין ׳״ז כמספר טו״ב, ונזה יובן היטב המאמר מכל צד. ופליאה נשגבה היא על מאור עינינו רש"׳ ז״ל שלא הרגיש נזה ופירשו נדרך אחר. — את זו ראיתי ונתון אל לבי גייסח הסדורים. בברייתא דקטורת כחוב נז״הל: ואם אין לו יין קפריסין מביא חמר חורין עתיק. ולדעתי אין הגייסא זאת נבונה, נאשר מלח חורין היא מלה מרכבת ופתרונה חור "ן וכדאיתא להדיא בברייתא נמס׳ בריתות וי״ו ע״א מביא ממר חור "ן עתיק, ולפ״ז יש כאן יתור וכפל לשון, או דמלת חמר מיותרת, או דאוחיוח יו״ד ונו"( שנמלח מורץ מיותרים, ונכסך משנה פ״ב מה׳ כ״המ הניא נאמת לשון הברייתא כזה: אס לא מצא וכוי מביא חמר תיור עתיק יע״ש וגרמנ״ם וגיסינן במס' נ״ב דך צ״ז ע" ב נע׳ מיני׳ רב בתנא וכז׳ מרבא חמד מוורין מהו א״ל אל תרא יין כ׳ יתאדם, ועיין ברש"׳ וחוס' שם ובדברי מרן הב"׳ בש״ע א"ת סי׳ רע״ב. ולול• דמסתפינא הייתי אומר דמלת חמר שבברייתא זו אין הוראתה יין כ״א מדה דהיינו מדת חומר, ע״ס הידוע דהאיפה הוא מעשר החומר כמו הבת בנאמר יחזקאל מ״ה י״א